לא יודע

אני יודע לבקש סליחה אם פגעתי,
אבל אני אף פעם לא מצטער או מתחרט,
אני יודע שלכל דבר שעשיתי הייתה משמעות וסיבה,
ושאם עשיתי משהו רע זה היה בלתי נמנע,
עדיף לחשוב ולשפר לפעם הבאה.
אל תעשי לי מצפון, כי אין לי אחד כזה,
אני לא רובוט אבל אני יודע ממה להתרגש,
וממה צריך להתעלם,
ואני לא קשוח או ממורמר,
אני דווקא אדם שמח ומאושר,
את היחידה שיכולה להעלות לי את הסעיף
עד לרמה של שיגעון ואיבוד ההיגיון.
אבל זה ככה זה נורמלי, ראיתי כבר כאלה בחיי.

את חושבת שאני קנאי,
תמיד קינאתי לך, שזו לא באמת קנאה אמיתית זה מין רכושנות כזו.
אמרתי שאני לא קנאי באופן כללי,
ואם קנאה זה לרצות דברים שיש לאחרים אז אני כן קנאי
ועוד איך, מי לא קנאי?
למי לא יצא להסתכל על האחר ולרצות את מה שיש לו?

ואני לא באמת יודע למה אני כותב את כל זה,
מין תערובת של מחשבות שלא בהכרח קשורות זו לזו.
אבל זה משחרר גם אם אף אחד לא יביט בזה.

לעיתים את חושבת שאני מתנשא,
אני לא מתנשא לפי דעתי, אני מדבר אל כולם בצורה שווה ונותן יחס שווה לכולם, אף פעם לא פסלתי מישהו מבלי להכיר או חשבתי דברים לא במקום מבלי לדעת לעומק על אותו בן אדם.
אבל בזמן האחרון יצא לי לפגוש אנשים שטיפשותם פוגעת בעצמם ובאחרים, וזה גרם לי להרגיש הרגשות מוזרות, כי למרות שבאתי ממקום לא גבוה, לא פגשתי אנשים כאלה אף פעם, אנשים שונים ומוזרים, חסרי כל ידע והשכלה, חסרי ידע בסיסי בכל דבר ועניין, שכל עיסוק המחשבה שלהם הוא דברים פרקטיים שוליים ולא חשובים בעליל.
זה גרם לי דווקא להרגשה טובה מתישהו, הרגשתי שיש לי סיכוי בעולם הזה ושיש בי משהו שונה וטוב.
אני לא יודע למה אני כותב את כל זה, אבל זה משחרר.