לאלתר :)
אני מקנאה באנשים שאי הידיעה היא מגרש משחקים בשבילם.
מקנאה. ואני מקווה שזאת קנאת סופרים, שלפחות ייצא ממנה משהו.
אנשים שעושים מהלימון לימונדה, הם לא רק מצלחים להפוך את החמוץ למתוק. צריך יכולת גבוהה מאוד, יחד עם ענווה ופשטות, לא להיבהל ממה שהונח על השולחן אלא להתחיל לחגוג עימו.
אני רוצה להיות כזאת, או לפחות לרכוש את היכולת.
לאלתר. לְאַלְתַּר.
לחגוג את החיים, את הזרימה בהם.
לא לפחד לקפוץ למים.
לא לפחד לקפוץ בכלל.
יש חוסר ידיעה עכשיו.
צומת חדשה.
ואני רגילה לשקוע. מהבהלה.
לא רוצה.
רוצה לחגוג האַיִן. את סימני השאלה. בביטחון גמור שהוא איתי, רק מחכה להתחיל בשבילי את המסיבה.
אבא. אני לא יודעת מה יהיה איתי. אבל יהיה טוב. אני מקווה.
תעזור לי להרפות, לא לצלול.
כי אין מצב שלא דאגת לזה כבר.
♥
תגובות (4)
כתיבה מעולה על נושא שהצלחת להעביר אותו מאוד מאוד טובה ובצורה מאוד מתוקה. זה קטע שבסיומו פשוט יש חיוך ענק-ענק. תודה! פשוט היה קריאה מהנה.
וואו איזו תגובה נפלאה! תודה רבה!
כבר כתבתי לך שאני תמיד שמח לראות סיפור שפרסמת. כמו לפגוש אדם שאתה מחבב באמצע הרחוב.
אני פחות חייכתי בסוף. אני כן מבין את הצורך שלך, וכן מתחבר לתחושות.
ואפילו מאחל לך למצוא את מה שאת מבקשת.
אולי זה ישמע קצת פרדוקסלי – אבל אני מאמין שהשינוי מגיע דווקא כאשר אנחנו מפסיקים לרצות להשתנות ומקבלים את עצמינו כמו שאנחנו. עם החסרונות. פגומים באופן מושלם. (די בטוח שאני חוזר על עצמי)
אני לא יודע אם זה נכון גם ליכולת לאלתר, אבל אני חושב שאנחנו מונעים מעצמינו דברים – בגלל החשש מביקורת ושיפוטיות – אבל רוב הביקורת היא ביקורת עצמית. אני לא באמת מכיר אותך (אני לא חושב שאני באמת מכיר מישהו חוץ מאשר את עצמי – וגם בזה יש לי לפעמים ספק), אבל אני חש שיש בך לא מעט דברים, שאת כן יכולה לשמוח בהם.
אני מנסה להגיד שלומר לעצמך "אני לא יודעת לאלתר, אני נלחצת, מתבלבלת אבל כזאת אני – ואני ממש בסדר" (ואז לבכות ולשחרר) זו גם אופציה.
יצא לי יותר מחנך משרציתי. סליחה – אבל זה נכתב גם באהבה.
קודם כל זאת משאלה, והיא מתוקה כמו שהיא ולחלוטין חלק ממני. השאיפה לאיכות חיים טובה יותר, להורדת מגננות וחסמים, לא סותרת את החיבוק העצמי ואת השמחה בחלקי. כן אין ספק שעל הביקורת עצמית כולנו צריכים לבקר. הקטע לא היה ממקום של כתישה עצמית, אולי התחיל ככה אבל אז בפשטות הפך להיות מה שהוא- כמיהה להפסקת הפחד. אדם צריך לחבק את המקום שבו הוא נמצא, גם עם הפחדים, אבל תמיד לייחל לטוב יותר. ואת זה אני מאחלת לעצמי. רוב תודות על התגובה החמה! מקווה שגם אני הצלחתי לתת משהו :)