לאהוב את אביה.

דמעות רוצות לצאת, אך אני מגייסת את כל כוחי לדחוס אותם במורד גרוני.
אני מגבירה את הווליום ולא אכפת לי לאבד את השמיעה, אני נותנת מבט חטוף מידי פעם בסכין האדום החד על השיש, ולא אכפת לי לאבד דם.
אני לא אוהבת את אביה.
אביה היא ילדה לא ברורה, אביה היא דו פרצופית.
אביה פוגעת באנשים אך יותר מכל בעצמה, אביה זרה.
אביה לא שפויה, אביה מוזרה.
אביה אוהבת אחרים יותר מאשר את עצמה.
לאביה לב טוב שכולם שוברים,
לאביה פגמים גדולים שעליהם לא יודעים.
אביה רוצה למות בבקרים,
אביה בוכה בלילות.
אביה לא יודעת מי זאת אביה,
אביה בכל מצב משתנה.
אביה כבר לא מזהה את עצמה,
לא מבדילה בין מסכה לפרצופה.
אביה רוצה לצרוח,
אך היא שקטה.
אביה מנסה לברוח,
אך היא כלואה בין מלא דמויות וצללים.
אביה בסך הכול רצתה להכיר את אביה,
אביה בסך הכול רצתה להצליח לאהוב את עצמה,
אך דרושה לה עבודה קשה,
להיות שלמה עם עצמה.
אביה עושה דיאטות בלי סוף,
אך לעולם לא תיראה כפי שהיא כל כך רוצה.
לאביה חברות יותר מוצלחות, עם דשא יותר ירוק,
חברותיה בטוחות שהיא מושלמת.
לאביה מלא שאלות,
לאביה אין תשובות.
לאביה יש לב,
לאביה יש דמעות,
שניהם מכוסים בכל מיני תלבושות,
אביה רוצה אהבה,
אביה רוצה עצות,
אביה רוצה להתבטאות.

אביה רוצה את אביה.