כתיבה בחוץ.

אני יושבת בחוץ ורואה את החצר הריקה ואת כל הספסלים הרטובים.
את הגשם המתקרב ואת העצים חסרי העלים.
אני מרגישה את הרוח מלטפת את פניי ואת הקור שחודר לבגדים,את טיפות הגשם נופלות עלי במהירות ,את הקור החולף ואת סביבתי.
אני מריחה את הריח הכי מרגיעה בעולם,הריח של הגשם ואת האוויר הקר.
אני מרגישה את החיים עוברים,כל שנייה,כל דקה וכל רגע נהיה קשה יותר,מפחיד יותר ואי אפשר לעצור את זה.
אני יושבת ומקווה שהזמן יעצור כדי שתהיה לי שנייה לשבת ,לנשום ולחשוב על מה לעשות בהמשך.