כתיבה אסוציאטיבית

משעמם לי, אז אני פורסת כנפיים. הפעם הן צהובות-חומות עם פסים כאלה כמו של זברה, ויש להן פעמונים בקצה, אבל במקום לצלצל איזה צליל מעצבן, הם מצלצלים שיר של הביטלס. זה יכול להיות כל שיר, והוא מתחלף כל הזמן, כי הפעמונים קוראים את המחשבות שלי והם יכולים לדעת על איזה שיר של הביטלס אני חושבת, אז עכשיו הן מצלצלות את yesterday שזה השיר האהוב עליי ואז את let it be שזה גם השיר האהוב עליי. כל השירים הם אהובים עליי, חוץ מbaby של ג'סטין ביבר, כי זה מדבר על תינוקות. לפעמים אני חושבת שהוא פדופיל, ואז אני מתחילה לחשוב על פדופילים ולמה הם עושים את זה בכלל, משעמם להם? אז אם משעמם לי אני צריכה להיות פדופילית? אני נורא אוהבת ילדים קטנים, בעיקר ילדים בני שלוש שלא יודעים שום דבר עדיין והם מאמינים לכל סיפור אגדות שתספר להם, ואפשר לשחק איתם כמו שמשחקים עם פלסטלינה, אפשר לעשות מפלסטלינה כל דבר ואם היה אפשר להפוך דברים מפלסטלינה לדברים אמיתיים, למות שגם פלסטלינה היא דבר אמיתי כמו כל דבר שאפשר להרגיש ולמשש אותו, זה היה מקל על החיים של כולנו. תודו שאם החיים היו פלסטלינה הכל היה טוב יותר, ואם למשל נגמר הכסף, הייתם יכולים לקחת פלסטלינה ולהכין ממנה כסף ואז היה לכם מה לאכול והייתם אוכלים עוגות כל היום כמו מארי אנטואנט ואז הייתם משמינים ובוכים ואז אנשים חכמים היו ממציאים לכם כל מיני דיאטות כאלה ואז הייתם מתמכרים והופכים לאנורקסים ונעלמים, ובתכל'ס כולם נעלמים מתישהו, אז מה זה משנה אם תהיו שמנים או אנורקסים או פדופילים או אנשים חשובים כי אתם תיעלמו, ובגלל זה אני אוהבת את הייזל גרייס, כי גם היא תיעלם, כמו כל דבר בעצם. אז למה אנחנו חיים בכלל? כי אם ניעלם יום אחד, אז שום דבר לא שווה את זה שנחייה, למה אנחנו לא מתאבדים בעצם? אם כולנו היינו מתאבדים לא היה אף אחד שהיה בוכה בשבילנו, ולמה בוכים בשבילנו בעצם? זה סתם מטופש כשאנשים בוכים על שום דבר, זה ממש מרושע להגיד את זה, אבל ברגע שאדם הוא לא אדם יותר הוא שום דבר ואנחנו צריכים להתרכז במה שיש לנו ולא במה שאין לנו וזו ממש בעיה, כי אף אחד לא מאושר כשהוא חושב על מה שאין לו ולא יהיה לו יותר ואם היה לו הכל הוא גם לא היה מאושר כי הוא היה חושב שזה לא הכל, אבל בעצם, יש הכל בכל מקום בעולם וצריך להיות שמחים על זה שיש לעולם את מה שיש לעולם כי לעולם יש הכל, אפילו כנפיים צוהובות-חומות עם פסים של זברה יש לו, ואיפשהו בעולם יש גם איזה יצור סגול עם קשקשים של נחש ואוזניים של פיל והוא יודע לשיר שירים של הביטלס, רק של הביטלס, כי הוא אוהב חיפושיות יותר מכל חרק אחר בעולם, כי חיפושיות זה דבר יפה ולא מפחיד כמו ג'וקים. לפעמים אני רוצה שבבית שלנו יהיו חיפושיות ולא ג'וקים ויהיו פרפרים ולא עשי לילה שאוכלים לנו את הבגדים ויהיו שפיריות ולא זבובים ושהקירות שלנו יתמלאו במטפסים יפים כאלה עם פרחים ורודים ושבכל חדר יהיה אגם ונישן על מצא עלים גדול כזה, אבל רק מעלים שנשרו מהעץ, כי אנחנו נשמור על העצים, הם יפים כל כך.