כשהמשכתי הלאה

"זה הכאב הרגשי הכי מענג שנוצר אי פעם- הכאב המעיק הזה, הגוש התקוע בגרון כאילו בכל שניה אפרוץ בבכי או אצחק את הצחוק הכי פרוע שאי פעם צחקתי.
אני יכולה רק להגיד ולהיתבכיין על עד כמה שאני רוצה שהרגשות האלו יעברו כבר- עד כמה אני רוצה כבר להמשיך הלאה, אני יודעת שאם אשחרר אותו סופית ואמשיך הלאה משהו הרבה יותר טוב כבר מחכה לי- אני מרגישה את זה. אבל אני גם מרגישה פחד- את הפחד מהריקנות הזאת שתבוא אחרי שאשחרר אותו. אחרי הכל, הרגשות האלה, התקוה הזאת זה מה שמניע אותי קדימה- מה שמניע אותי לנסות דברים חדשים-מה שמחריך אותי לצחוק גם כשלא בא לי, לדבר גם כשאין לי חשק, לחייך גם כשאני על סף שבירה- זה מה שגורם לי להיתקדם! ומה אני בלי כל זה?? מה? "

אלו היו מחשבותיי האחרונות שכתבתי בקטע שהעלתי ליפני מספר חודשים, (אני סתומה).
דיברתי על הפחד שלי להמשיך הלאה. להכריך את עצמי להפסיק לאהוב אותו כי ידעתי שזו לא היתה אהבה, זאת היתה מערבולת משפילה ומדכאת שניסחפתי אליה רק מתוך העובדה שבזכותו הכרחתי את עצמי להיתקדם הלאה ולהיות יותר טובה מתוך התקוה שאולי הוא יבחין בי שוב-פעם.
אחרי כתיבת הקטע הזה וקריאתו כמה וכמה פעמים הבנתי שבן אם אני רוצה או לא,אני חייבת להמשיך הלאה. וכך עשיתי.
ועכשיו אני במערבולת גדולה יותר ואף מדכאת יותר.
אני בן אדם שנועד לאהבה, זה משהו שרק לאחרונה התחלתי לקבל בעצמי. בלי רגשות של אהבה כלפי מישהו אני מתחילה להרגיש ריקנות מסוימת. משהו מדכא אותי מבפנים.
ולמה? למה אני לא מספיקה לעצמי?
אני במצב של חוסר רגשות מוחלט כלפי כולם ועם זאת אני מוצפת שוב ושוב ברגשות חמות בליבי ופרפרים בבטן (כן כן אני מהאנשים שעוד משתמשים במושג הזה..) בכל פעם שאני רואה מישהו שמוצא חן בעיני. בכל פעם שאני מרגישה חיבה מצידו של מישהו כלפיי אני מחריכה את עצמי לפתח רגשות חיבה כלפיו, רק למקרה חירום שניהיה זוג חמוד. אני מחפשת מישהו שיכאיב לי, יכאיב לי ריגשית. כי כזו אני- מזוכסטית ריגשית. אני נהנת מהסבל הפנימי ומהרגש של האבן שיושבת על ליבי. אני לא מצליחה לעמוד בריקונות שאני נמצאת בא בתקופה האחרונה. ומה אני עושה כפיצוי? נידלקת על כל אחד (גם אם זה לכמה שעות), מחריכה את עצמי לפתח רגשות לבחורים שמראים בי התעניינות… אני נמצאת במצב נוראי של רצון לכאב ולרגש (לאו דוקא רגש של כאב).
התשובה שלי לעצמי- לגבי השאלה ששאלתי ב-אני סתומה-:
'מה אני בלי כל זה? מה?'

אני כלום מבפנים והכל מבחוץ.
אני ריקה ושטחית, יבשה ונואשת, מבינה אבל מתעלמת-מבפנים.
יפה וצוחקת, צבעונית ושמחה, כריזמטית ומזוייפת -מבחוץ.