כשהלב בספק

את המילים הוא לא הצליח לומר
את הרגשות הוא לא הצליח להסביר
את השאריות האחרונות של התקווה איבדתי
יחד עם האושר ועם האהבה
את הזכרונות הוא הצליח למחוק
יחד עם הלב ועם רוח החורף הנושבת בחלוני
השיר שחוזר שוב ושוב ושוב
המילים שלא יגמרו לעולם
התקווה שנאבדה, האהבה שאזלה בליבי
הרגע שהיה והלך, השנייה שנאבקה כבר לברוח
הקרח שנמס לו לאט, מפחד לשכוח
השלום שהפך למלחמה
הויכוח בין הלב לראש, בין הידע לבין הרגשות
מה שאחרים אומרים לא מפריע לי
אני מקשיבה ללב שלי
אבל מה קורה כשהלב גם בספק?
מה קורה כשגם הלב שלי לא יודע מה להחליט?
מה קורה כשגם הלב שלי שמחזיק אותי במקום, שמונע ממני למעוד
שמעודד אותי כשאני עצובה, שתמיד מוכן להקשיב, מה קורה שהלב הזה שלי גם לא בטוח?
מה קורה שגם הלב שלי מבולבל? כשהאבן הקטנה באה לביקור ולא עוזבת? כמה שאני מנסה…
מה קורה אז? למי אני צריכה להקשיב?
למי לתת לכוון אותי?