כשהכל על הדף
'איזה כיף שהכרתי אותך!! למדתי ממך המון! התאומה הזהה המקבילה שלי (טוב בערך)'
מכתב קטן,מנערה גדולה,גרם לדמעות קטנות לרדת.
היא בת 19 אבל תמיד היה לה את הסבלנות אלי.
אם הרבה על הראש והרבה התעניינות.
הראשונה שידעה על זה שאני כותבת.
המפרגנת הראשית שתמיד אהבה.
הייתה עוזרת,תמיד פה בשבילך.
אבל מה יהיה עלי שנה הבאה?
היא כבר בבית הספר לא תהיה בת שירות.
היא לא תהיה פה קרובה כל עת.
ופתאום המכתב הזכיר לי את הסיפור שכתבתי לו מזמן,על נפש תאומה,שמצאתי לי אותה.
ושמה כשמי,ואהבתה כאהבתי,וצחוקה המתוק כמעט כמו שלי.
אז למה ללכת היא חייבת?
תגובות (1)
יפה!!