כרטיס בכיוון אחד למקום אחר

כשאני חושבת על זה שוב ושוב
אני רוצה יותר ללכת מכאן.
לעזוב למקום שבו אוכל להיות אני.
מקום שבו אוכל לחיות בלי פחד ודאגות.
מקום שבו אוכל ללכת ברחוב בלי לחשוב
מה אחרים חושבים עלי.
מקום שבו ידעו לפרגן לי.
מקום שבו ידעו שאני שווה להם, ולא יותר או פחות.
מקום שבו לא יתקפו אותי כשאני טועה.
מקום שבו לא ימציאו עלי סיפורי בדיה.
ואם הייתי יכולה, הייתי אורזת את המזוודה,
לוקחת את הדברים שלי,
וקונה כרטיס בכיוון אחד לאותו מקום-
לארץ שום מקום, לארץ מקום אחר.