כרגיל

חשבתי שהתבגרתי שהפחדים שאפפו אותי נעלמו, אך טעיתי.
שוב, כמו ילדה קטנה, נותנת לפחדים לשלוט במעשים שלי.
מתחבאת מאחורי תמונת נוף שאני משתוקקת להיות חלק ממנה,
מתחבאת מאחורי שם מזויף מפחד שמשהו אולי יגלה מי אני.

פחדנית.
מפחדת מהעולם,
מפחדת מחוסר הקבלה, מהלעג אבל הפחד הכי גדול,
הוא הפחד שאני לא מספיק טובה.
כל כך הרבה אנשים שופכים את ליבם לתוך פוסט אינטרנטי שצובר תשואות ועניין מצד החברה.
אשקר אם אומר שזה לא החלום שלי.

אשקר אם אומר שמועלם לא דמיינתי את ידי אוחזת בספר,
כאשר עיניי חוקרות את הכריכה ומוצפות כאשר הן בוהות בשמי שמעטר את הכריכה באותיות קטנות.

מאז היותי ילדה יש לי רק חלום אחד.
ליצור את הספר המושלם, ספר שכל כך יסחוף שכאשר דמות תמות אתם תרגישו את לבכם נתלש מהחזה את הדמעות החמות מלטפות את פניכם, ספר שיותיר אתכם עם תהיות לגבי החיים, שיעורר בכם תשוקה, שיעורר את הדמיון שלכם.

אולי הפחדים לא ירשו לי לעשות זאת ואולי כן.
הלוואי והייתי יכולה להשתחרר משלשלאות הפחד
ולרוץ, פשוט לברוח ללא טיפת פחד.

אבל כרגיל, אני עדיין מתנהגת כמו ילדה קטנה
ופחדנית.