כעס

החברים המעטים שיש לי נראים לי כל כך מרוחקים. כל כך לא אוהבים יותר.
אני מרגיש כאילו שהם בורחים ממני.
לטענתם לאחרונה אני כועס יותר מידי, ואלים יותר מידי.
אני לא שם לב לזה, ואם כן, אני לא שולט בזה.
זה כאילו שכל העולם כולו אדום, ואני מאדים איתו.
ואני מרגיש חימה, גלים של חימה בתוך הראש שלי, והם שורפים, ומכריחים אותי לכעוס.
ואני כועס.
כועס על העולם, כועס על כולם, והכעס שלי רק גדל.
אני לא מאוזן, ועכשיו, אני יודע שאם אני לא אצליח לשנות את זה, הם יעזבו אותי, ואז לא אהיה רק כועס, אלא גם מריר.