כמעט נשרפתי עכשיו.

״זה שיר טוב.״ אמר אח שלי והחווה בידו על האייפד שלי. ״שימי אותו במערכת הרמקולים שלך.״
בחדר שלי יש מערכת רמקולים בצבע שחור, שיש לה כבל שיכול להתחבר למכשירים כמו האייפד שלי.
עליתי לחדר המבולגן-מאוד שלי, וחיפשתי את הכבל המאריך. כשפשפשתי בין ערמת הבגדים המלוכלכים, ראיתי גם את המגהץ שנמצא פה מאז שבוע שעבר. טוב, שיהיה.
מצאתי את הכבל, חיברתי אותו לאייפד והדלקתי את המוסיקה. שמעתי ״קליק״ קטן, אבל הערכתי שזה בא מבחוץ.
אח שלי עלה לחדר. ״לא שומעים כלום!״ הוא אמר. ״אני קורא לאבא.״
אבא שלי הגיע למעלה. ״לא עובד?״ הוא אומר. ״בוא נבדוק מה קרה לו..״
הוא התכופף לכיוון המערכת. ״חם כאן,״ אמר אחי. ״זה בגלל החלון הפתוח,״ אמרתי. ״אבל זה נראה כאילו.. רגע, אבא! יש פה ריח של שרוף!״
אבא שלי קפץ כמו פנתר על ערמת הבגדים. ״את השתגעת?״ הוא הביט בי בעיניים פעורות. ״את חיברת את המגהץ. מזל שכלום לא קרה!״

ומה יצא לי מזה? טוב, לא נשרפו לי הבגדים, אבל אבא שלי הכריח אותי לסדר את החדר שלי. והאשים אותי. למרות שאימא שלי גיהצה בחדר של לפני שבוע…