"כמעט, אבל לא."
"לא התקבלת." היא אמרה ושברה את השתיקה שנוצרה בננו, "יש לך קול יפה, אבל השמיעה המוזיקלית שלך לא כל כך טובה, אני מצטערת.", חייכתי, ניסיתי להסתיר את הדמעות, "תודה." אמרתי והתקרבתי לתיק שלי, התכופפתי ולקחתי אותו, "יש לך קול יפה.." היא חזרה ואמרה, חייכתי ויצאתי מהמקלט שבו התקיימה הבחינה שלי למקהלה.
עליתי למעלה ויצאתי לחצר בית הספר, ניסיתי להתקשר לאימא שלי אך ללא הצלחה, לא היה קליטה, כיביתי את הפלאפון וחזרתי לבניין שבו אני לומדת, עליתי למעלה ונכנסתי לכיתה, הבאתי למורה את האישור שהמורה נתנה לי, "נו?התקבלת?" כל הבנות שאלו, חייכתי, התביישתי מדי להגיד להם שלא התקבלתי,.
זה כבר שלוש שנים שאני מנסה להתקבל למקהלה, ואף פעם לא הצלחתי, אני מנסה לנחם את עצמי בזה שלפחות עכשיו יש לי זמן לעסוק בשני התחביבים האחרים שלי, ציור וכתיבה.
"למה אני חושבת שיש לי קול יפה?" אני חושבת לעצמי, המורה ממשיכה ללמד את החומר, שכנראה ולא אבין השיעור, החברה שלי שיושבת מלפניי שואלת אם התקבלתי, "נו? התקבלת?" היא שאלה וחייכה, "לא." אמרתי וחייכתי, מנסה להסתיר את הדמעות, "לא נורא..כולה מקהלה מטומטמת של בית ספר מטומטם,אל תבכי.." היא אמרה וחייכה, חייכתי אליה, הדמעות כבר עמדו לרדת, לא רציתי לדבר על זה יותר, ניסיתי להשאיר את הדמעות בתוך הגוף שלי שיתייבשו מעצמן וייעלמו.
כול בנות הכיתה הסתכלו עליי במבט של רחמנות.
בסוף השיעור החברה שלי שישבה לפניי, מנסה לנחם אותי, "לא נורא.." היא חוזרת ואומרת, החברה הכי טובה שלי באה אליי,"נו?,נו?" היא שואלת בהתרגשות, במשך כל השלוש שנים האלו היא רשמה אותי לשם, "לא.." אמרתי וחייכתי, הלכתי לשירותים, נכנסתי לאחד התאים, התחלתי לבכות בשקט, "איילה, את יכולה להעביר לי נייר?" שאלתי את חברה שלי שנמצאת בתא לידי, ניסיתי לגום לקול שלי להישמע רציני, כאילו לא בכיתי, "כן, בטח.." היא אמרה והביאה לי נייר, ניגבתי את הדמעות, "אימא?" עניתי לפלאפון שלי שצלצל, "לא התקבלתי.." אמרתי והדמעות עלו בחזרה, "לא נורא, לא נורא, עכשיו תקדישי את עצמך לציור.." היא מנסה לנחם אותי בעובדה שכביכול יש לי עוד כישרון, "את עצובה?" היא שואלת, "לא.." שיקרתי, "טוב, חמודה אני אדבר אתך אח"כ.." היא אמרה, "בי" אמרתי וניתקתי את השיחה, ניגבתי את הדמעות האחרונות ויצאתי מהשירותים, כל החברות שלי היו שם, הם התחילו לחבק אותי, "לא נורא, יש לך קול מהמם." "תודה." אני אומרת להם.
תגובות (0)