כמה עולם

בזמנים חשבתי שאני לבד
ובלילות נשמתי כאילו אין נשימה
כי לא הייתי במקום הנכון
לא בנפשי ולא בגופי
לא במוחי כן זה לא היה בשבילי

אך רק עכשיו מגלה

כמה עולם יש בעולם הזה
כמה אנשים מידע זורם בהם
ואני הייתי אבוד ולא ידעתי מי זה במראה
כמה עושר יש מאחוריי עיניים
כמה אנשים נפשם נשברה?
אני על הקצה נדדתי כי עולמי שבור בין העיניים
אך העולם הוא אין סופי ביחס לעצמי
ולו רק ידעתי זאת בילדותי
חיוכי היה שולט בנפשי
כי חשבתי לדעת הכל ושאין תקווה
אבל אנשים כמוני הם סיבה לאהבה
ודמעותיי הם סיבה לגדולה