כל יום, כל היום
אני לא אנורקסית, אני גם לא בולימית, אני רחוקה מלהיות כזו.
אבל בכל יום אני מרגישה שמנה.
בכל יום מאז שבכיתה ה' כל בנות כיתתי הרזות היו מתרוצצות בימי בבריכה בבקיני ואני הייתי יושבת בצד עם בגד ים שלם.
בכל יום מאז שבכיתה ו' ילד בריון היה צוחק על הכרס שלי, בכל יום.
בכל יום מאז שראיתי תמונות שלי ממופעי ריקוד שבהם הבטן הייתה נשפכת החוצה ובולטת בבגד גוף הצמוד.
בכל יום.
למרות שאומרים לי שאני רזה.
למרות שאני במשקל נורמלי.
הכרס מציקה לי.
הכרס הזאת, אני שונאת את הכרס הזאת.
אני כבר בכיתה ט', אני מתחילה להתעגל, עכשיו גם הירכיים שלי מתמלאות אט-אט.
אני כבר בכיתה ט' אבל עדיין אין לי קו מותן כמעט.
אני כבר בכיתה ט' ואוהבת את עצמי.
אז למה אני עדיין מרגישה כל כך שמנה?
תגובות (4)
גם אני ככה.
אני יודעת שאני לא כול כך שמנה אבל זה איזה משהו בעיינים.
לא יודעת מה (:
גם אני מרגישה יפה, זה לא שאני חושבת שאני מכוערת.
אבל תמיד יש משהו לא טוב.
אין מושלם
אל תשווי את עצמך לאחרים. ברור שכל אחד ואחת יפים כמו שהם. אם את לא מרוצה ממראך ומרגישה מלאה תפני לתזונאית או שתדברי על זה עם אמא. אני חוזרת, את יפה כמו שאת.
גם אני ככה:)
אבל פשוט מתמודדים… זה לא נורא כמו שחושבים. זאת לפחות המסקנה שאני הגעתי אליה:)
אני מתמודדת, הBMI שלי תקין ונחשב יחסית טוב (20.69) אני כותבת יחסית כי אני היפוטונית שזה אומר חלשה באופן יוצא דופן, אז מה שהגעתי אליו, מבחינתי לפחות, זה מדהים אבל זה קשה עדיין להסתכל על הבטן הרכה שלי לעומת הבטן השטוחה של בנות אחרות..
אני יודעת שאני רזה, אני מרגישה שמנה.
נ.ב. מוח אצה- השם שלך אדיר כי פרסי ג'קסון זה לנצח ;)