כל השקרים והאמיתות
נמאס לי לשקר לעצמי, נמאס לי לשקר לכולם.
אני מראה להם שאני איזו גברת חזקה וכלבה חסרת לב שלא אכפת לה מאף אחד.
כשבתכלס אני מתה לבכות מהמילה הכי קטנה שזורקים לי והיא לא מוצאת חן בעיניי.
נמאס לי להרחיק את כולם ממני עוד לפני שהם חושבים על להתקרב אליי.
אני שונאת להיות לבד.
אני שונאת שאני צריכה להשתכר עד כדי חוסר שליטה עצמית כדי להרגיש חופשיה, כדי לא לעצור את עצמי מלעשות משהו שאני רוצה.
למה אני לא עושה את מה שאני רוצה?
למה אני מפחדת ממגע ורגשות אבל כשאני שותה מגע זה הדבר הכי נעים בעולם והרגשות צפים על פני המים?
למה אני צועקת שאני שונאת את כולם אם כל מה שאני רוצה זה שיאהבו אותי ושמישהו סוף סוף יגרום לי לאהוב אותו בחזרה?
אני כותבת ותוך כדי הדמעות קצת זלגו לי, ובאתי לכתוב שזה כואב
אבל האמת היא שלא בכיתי כבר המון זמן וזה דווקא דיי נעים ומשחרר.
תגובות (2)
וואו אני ממש מזדהה!!!
אני מצטיירת כחזקה מבחוץ למרות שמפנים אני שבורה וריקנית.
אני תלויה בחברים שלי. אני גם שונאת להיות לבד, לא לצאת.
אני לא יכולה להתקיים בעד עצמי. אני צריכה את אלו שירחמו עלי ומצד שני יעריצו אותי.
מתי שאפשר אני משתכרת כדי להוציא קצת צחוק קצת אי חשיבה.
מתנשקת כדי לשחרר קיטור ולשחק אותה ילדה רעה. אותו דבר עם העישון הייתי בטוחה שאהבתי את זה שבפועל זה עשה לי רע, מצד אחד זה גרם לעלייה במצב החברתי החדש אבל השקרים נערמו, הסתרתי מההורים ואני עדיין מסתירה. אחרי שלושה חודשי עישון הפסקתי, ואני לא עישנתי כבר חודש.
אני מרגישה שיש לנו הרבה במשותף. אם בא לך את מוזמנת לשלוח לי הודעה.
כתיבה מצוינת וכנה באופן מדהים. אהבתי מאוד.