כל החיים האלה שווים משהו? אולי כן

ההרגשה הזאת שמשהו אולי לא בסדר איתך,
זה הורס אותך.
שזה שאתה עצוב ולבד,
זה אומר שאתה מובדל מהחברה.
ואם אתם הם אלה שמכתיבים לי את החיים,
איך אני אמורה לעשות שינויים?
להיות פתאום חלק מכולם,
ולא להרגיש הכי לבד בעולם.
כי גם אם אני מקובלת בחברה,
הרי זה לא אומר שמבפנים זו אותה ההרגשה,
כי אז איך זה שגם שאני ליד כולם,
אני מרגישה שזה אני מול כולם.
שזה מתרס אחד מול אחר,
ולא אתה הוא הבוחר.
כי כשהחיים מכריחים אותך לוותר,
אתה חייב ואתה לא חוזר.
כולם אומרים שממכשולים צומחים,
אבל אני עדיין מרגישה חלשה,
כאילו כל המכשולים בעולם,קשים ככל שיהיו
לא יעזרו לי להתגבר.
וכשאני יודעת שמאחורי גבי עלי אתם מרכלים,
זה רק מגביר את התחושה,
התחושה שאני לא רצויה.
אז לא היה יותר פשוט לא לחיות?
לרחף בחלל ללא דאגות?
ואם אני לא רוצה להתמודד,
למה אני חייבת?
את החיים שאותם אני לפעמים לא אוהבת.
אבל בכל זאת יש נקודות אור בחשכה,
והן עוזרות לי למצוא את דרכי באפלה.
ובדיוק שאני מרגישה שאני מתייאשת כולי,
אני מקווה למצוא עוד אחת קטנה שתאיר את דרכי.
ולכל אחד שמאכזב מחייו,
קח לך כוכב זהב,
שיאיר את הדרך הכי חשוכה,
ואולי,מי יודע?
יעזור לך לקום כשאתה בשיכחה.
ואולי אלה יהיו שינויים משמעותיים ,
ואולי אפילו תעזור לאחרים.
שבזבזו כבר את הכוכבים.
אולי אתה תהפוך לנקודה,
תהיר לחברך את הדרך האפלה.
ואז תדע שהצלת אדם,
שאולי בכלל על רגליו לא היה קם.
אז לכל אלה שעשו זאת ועזרו,
תודה לכם שהקמתם אותי ואת העצב פיזרו.
אני מודה לכם מכל הלב,
שהצלתם אותי עם חיבוק אוהב,
שתמך בי ברגע שבו נפלתי,
ואולי בזכותכם אני אעביר את זה הלאה,
ואז תדעו שבזכותכם קמו עוד רבים אחרים,
ועכשיו אתם כוכבי הזהובים.