כלי מנצח

אני לומדת את החיים, את האנשים וההתנהגות שלהם. אני בן אדם רגיש ולכן תמיד מצאתי את עצמי מקנאה באנשים שהצליחו לא לקחת ברצינות את המעשים שעושים להם, לא לקחת ברצינות אנשים שלא מתנהגים אליהם יפה. לי תמיד היה אכפת מאיך שמתנהגים אליי ולקחתי את זה חזק לתוך הלב. לא שזה לא ככה עכשיו, כן מאוד אכפת לי לפעמים אבל יש לי כלי נהדר, כלי שלמדתי לפתח והוא הבנה. כאשר אני מבינה למה מתנהגים אליי ככה, מה עובר על האדם באותה התקופה, מבינה את ההתנהגות הירודה שלו כי ממקום ירוד הוא מדבר, במקום ירוד הוא נמצא. אני מרחמת עליו, ההתנהגות שלו היא זעקה לעזרה, רע לו, קשה שלו, ואני, לא נותנת שזה יגע בי, רואה את הסבל שלו מרחוק, ככה אני מרגישה, שאני פשוט רואה אותו סובל, אבל אני בוחרת להישאר אדישה אליו, שלא "אחזק" את ההתנהגות שלו, אתן לו להבין שככה, לא מתנהגים אליי. ואני חושבת שאני מצליחה, בעיקר זה עוזר לי, עוזר לי לא להיפגע, עוזר לי להמשיך תוך זמן קצר בהמשך החיים מבלי לייחס חשיבות גדולה לאירוע הלא נעים, לסיטואציה הפוגענית, שפעם, ייחסתי לה חשיבות עצומה, שהביאה אותי לדכדוך. פעם, לא הצלחתי להבין, למרות שניסיתי, הייתי מיואשת, למה הוא מתנהג אליי ככה? מה עשיתי? אני לא עשיתי לו אף פעם משהו רע! זה לא מגיע לי, והרחמנות העצמית לא הייתה נגמרת, אבל הייתי חייבת להיגמל מהגישה הזו, ולהבין שאני בעצם מרחמת על האנשים האלה, כי הם מדברים ממקום של כאב, כמובן מתוך הבנה שלא עשיתי לאותו אדם שום דבר. ולפי דעתי ההבנה והאדישות למצב זה כלי מנצח ! כלי שיעזור לי הרבה בחיים, ועליכם לאמץ אותו גם.