ככה נוצרתי!

"החוסר צדק שלך עם עצמך מרקיע שחקים, למה את מתחשבת רק בעצמך!" השופטת שבלבי צורחת וזועמת, המסקנה הגיעה לאחר מעשים רבים שהובלו ע"י אינטרסים אישיים בלבד, וכן להפך ע"י מעשים רבים שלא נעשו מכיוון שלא היה לי מה להרוויח מהם.
"ברור שאני לא אעשה משהו שלא מתאים לי" זעקתי מנסה להגן על הלב הפצוע שיושבת בו השופטת האכזרית והבלתי צודקת.
אני חייבת לדאוג לעצמי.
"את לא מספיק מתחשבת, את אגואיסטית חסרת מצפון אנושי" היא המשיכה להתקיף אותי בלי רחמים כלל.
"יש הרבה אנשים כאלו.." לא רציתי לומר לה כולם, אני יודעת שיש מעטים, אבל הם מעטים!
"וזה עדיין אומר שאת צריכה להיות כמו ה'הרבה' שלא מתנהגים בסדר, אם כל הרוב האלו ירצו למות?" שאלה אותי בתוקפנות יתר
אני לא ארצה.. אמרתי בלבי, אבל שם היא יושבת אז היא ממשיכה לצרוח בקולי קולות "שוב דואגת רק לעצמך.."
"אני אמורה ללכת אחרי הרוב ולמות אתם?" שאלתי בתמיהה, חשבתי שהפעם עניתי תשובה טובה.
"לא! אבל זה אמור להיות כך ברוב מישורי החיים ולא במה שנוח לך." יש משהו בדבריה, אבל עדיין קשה לי להשתנות.
"מה אני כבר יכולה לעשות?" שאלתי בתקווה לקבל תשובה נוחה וקלה לי.
"להתחשב, לא רק בעצמך" קבעה עובדה, כאילו שזה קל, ברור שאני אעלה את האינטרסים שלי לפני כולם, אם לא…אז מי ידאג לי? כן אני ישאל אותה את זה.
"ומי ידאג לי? 'אם אין אני לי, מי לי?'"
"'וכשאני לעצמי מה אני?'" החזירה בחיוך מנצח
"נו באמת מה נהיית לי חז"ל?" התעצבנתי עליה, שוכחת שאני זאת שהתחילה עם הפתגמים האלו.
"אני מנסה קצת לעורר אותך, את חייבת להשתנות, הצורה שבה את מתנהגת מובלת ע"י אינטרסים אישיים בלבד, זה מגעיל! תנסי להיות מעבר לבעל חיים.. תנסי להיות אדם!" ביקשה ממני בתחנונים.
"אבל זה בטבע שלי.."
השופטת משתתקת כשהיא מבינה שהיא מתחילה להפסיד ואז אני צורחת את המשפט הנצחי "מה לעשות ככה נוצרתי, אני לא הולכת להשתנות בשביל אף אחד"
היא נאנחת אנחה עמוקה ומפטירה בעצב "אגואיסטית"