כזה ידיד..

תמיד רציתי ידיד.
כזה שיבוא אליי ויצחק איתי,
כזה שאוכל לברוח אליו כשאהיה במצוקה,
כזה שאני אוכל לסמוך עליו,
כזה שאני אוכל לבכות לו מול העיניים ולא להרגיש מובכת,
כזה שאוכל להגיד לו הכל מבלי שיצחק עליי,
כזה שיכיר אותי יותר משאני מכירה את עצמי,
כזה שידע מתי רע לי ויבוא לעזור,
כזה שידע מתי אני צריכה מרחב ויתרחק,
כזה שיגיד לי "הכל יהיה בסדר" בזמנים הקשים,
כזה שינחם וינסה לעודד,
כזה שאני אוכל לחייך אליו בכל מצב,
כזה שירגיש כמו שאני מרגישה,
כזה שיקלוט אותי ממבט אחד,
כזה שילך איתי במסדרון בלי בושה,
כזה שיגיד"לא אכפת לי מה אחרים חושבים עליי כשאני מסתובב איתך",
כזה שיאהב אותי כמו שאני,
כזה שלא ירצה ששום דבר בי ישתנה,
אך כזה ידיד לא קיים, ואם הוא קיים- לפחות אצלי- הוא נעלם.