כותרת קלישאתית כלשהי

אני רוצה לעשות אמבטיה, עם מים רותחים, ושישרוף לי העור.
אני רוצה לא לזהות את עצמי במראה מרוב אדים.
אני רוצה לתלוש לעצמי את השיער, ולפזר אותו על המדרגות, שביל ארוך של חיטה זהובה שיוביל אל חדרי העירום. אני אהיה שם, אשכב על המיטה ואספור את אהוביי על יד אחת.
ושהאדום בעיניים יישאר. שיישאר האדום בעיניים, אחרת יחשבו שאני משוגעת.

קחו לי את הגרון
כי המילה שלי גם ככה לא שווה כלום
אז עדיף שלא ישרוף

תתחילי לנעול את הדלת תתחילי לנעול את הדלת טיפשה!
אחרת שוב תברח הרוח מהריאות שלך
ואת יודעת שזה כואב
כואב כמעט כמו רגע אחד מאוחר יותר, כשאת מביטה על עצמך במראה, והבבואה שלך צועקת עליך, שתמיד צריך לנעול את הדלת פעמיים!
אחרת השד יכנס. יגנוב לך שוב את הילדות.

השולחן הזה נמוך מדי מכדי שאכנס תחתיו, ואין מקום בארון.
גם הגינה כבר הרוסה, ואין לי דמיון.
אז איפה אתחבא? לאן אברח כשהזיכרונות ישובו, ואיתם החרדה?

אני נקברת תחת עפר שאני עצמי גירדתי מהקירות
אז אני רצה לאמבטיה, תפעילי את הברז עד הסוף לצד שמאל, ותעלי באוב את הגיהנום.
רק אל תשכחי לנעול את הדלת.