כולנו לא אנחנו

אהבתי, אתה כותב טוב, אתה מדבר על דברים שמובנים לכולם ואף אחד לא יכול להגיד אותם בקול רם.

אחד היתרונות הגדולים של האתר הוא שאפשר לכתוב באנונימיות מוחלטת.
תודה :)

נהניתי לקרוא

יפה, אבל תלוי עד כמה עמוק אתה נכנס לתוך עצמך, יכול להיות שהגעת עד לעומק של הרע שלך, אבל אם תכנס יותר ויותר לעומק אתה תמצא גם משהו עמוק ויפה ובלתי מוסבר, אז יש לנו את העומק של האנושתיות שהיא מוגבלות היא כביכול הכיעור, אבל יש משהו עמוק יותר בלתי מוגדר בצורה שחבוי בתוכנו שבוא יש משהו דווקא יפה. תנסה לעשות מדיטצייות, אתה תירא כמה תגלה על עצמך , אתה תוכל להגיע לרווד האנושי והמכוער שלך ותוכל אם תנסה ממש חזק להינכס לרווד אחר משהו שמימי יותר ויפה יותר אך לא מוגדר, בכלל אפשר לגלות את האנחנו הבלתי מוכרים לנו בצורות שונות. על ידי מדיטצייה, אם אתה רוצה לגלות את הדברים האלה אז תלמד איך עושים זאת ותנסה. יש במדיטצייה הרבה יותר מי מה שחובבנים מסבירים זה לא רק לשבת, אתה צריך לקרוא ספר שמסביר על איך עושים זאת לעומק.

מממ…כל כך נכון.
אפילו אם אתה הכי פתוח והכי מוזר והכי פרוע בעולם ועושה רושם שאתה מצפצף על מה שאנשים יחשבו על זה, זה עדיין לא לגמרי נכון. כאילו יש דברים שאתה מפחד לדעת על עצמך.
בגלל זה אנשים מנדים דברים שונים, מוזרים, "לא נורמליים" כי הם מפחדים לגלות על עצמם שהם לא נורמליים.
הייתי אומרת לך שאתה יכול להרגיש בנוח כאן, אבל זה היה שקר.
אמנם הקו האדום הוא משהו שהחברה יוצרת, וזה לא באמת קיים. החברה או אתה לעצמך, אבל אם יש קו אדום ואין אתה אמיתי…

אני לא ניסיתי אף פעם מדיטציה , אני אוהב לשבת ולחשוב על המניעים של הדברים שעשיתי ולרדת לתת מודע, לא שאני מצליח, אבל לפעמים אני מבין מה המניעים העמוקים של המעשים שלי.
ברור שיש גם משהו טוב ,יפה ושמימי אבל גם הוא לא יכול להיכנס לגבולות של החברה, הטוב שלי הוא לא בהכרח טוב לאנשים אחרים.
או שפספסתי לגמרי את הנקודה שלך?

אנדריאנה תעזרי לי לחשוב… על באמת להכיר את ה"אני הפנימי הזה" זה דבר חיובי או שלילי? אולי זה מקום שהאדם כלל לא אמור להתקרב אליו? :(

אולי… שווה ניסיון

מסכימה איתך אנדרי, לכן קשה לי לעשות מדיטציות כי אני נשברת הרבה. ומודעות עצמית זה גם איך להגיד.. טוב אהיה בוטא זה חרה, זה ממש חרה להכיר את המגרעות שלך את הכיעור שבך, להבין שאם אתה רוצה ליפות את זה אתה צריך לעבוד על עצמך כול החיים!. אני לקחתי לי לעצמי את העניין הזה כפרוייקט. זו עבודה אבל אני מוכנה לעשות אותה, גם אם אצטרך לבקש אלף פעמים סליחה ואלף פעמים להכיר בכך שאני לא בסדר מי בלי לתרץ את עצמי ולמגן את עצמי על ידי תירוצים. ביהדות יש סוג של תנועה בת כמה אולי מאה שנה פחות או יותר, בקיצור קוראים לזה תנועת המוסר. זה כמו החסידות אבל רק עם רעיון אחר. מוסר זה להכיר בצדדים הרעים שבך זה לקבל אותם זה לא ליתחמק מהם, וזה לשבור אותם כול פעם מחדש כול פעם לשתמש בשיטות מסויימות לשבירת המידות האלה וניסיון להפוך אותם. נגיד אם אני אדם שמטבעי אני מאוד אדישה ולא מסתכלת מה קורה סיביבי, אז לעשות עבודה על ידי שיטות מסויימות יותר לשים לב ויותר להיות זריזה ולקום בזמן בבוקר ולהיות אכפתית יותר וכן אלה. אם את אדם עקשן מי טיבעך, אז על אפך ועל חמתך מי רצונך לתת מכה חזקה לאגו ואם מישהו אומר לך לעשות משהו שאת לא רוצה אז לא להילחם בוא אלה לעשות אפילו אם אתה לא מחזיק ממנו משהו וכן אלה. (אלה ממש דוגמות על עצמי, אני הייתי ועדיין אדם עקשן ומרדן, ואני תמיד עובדת על עצמי ללמוד איך לקבל מרות, כמובן תלוי מי מי ולמי מגיע הערכה ממני, ואני גם אדם אדיש מאוד, הייתי! היום פחות, וקמה בזמנים ובקיצור עבודת המידות. אם הייתי 0% בדבר מסויים כמו למשל זריזות 0% אז היום אני אולי 30% . מבינה?) זה באמת לא קל ואולי יש מי שיגידו שהם לא מסוגלים לזה אבל אני כן!, ונכון להיות מודע זה להיות מישהו שכול פעם צריך לשבור את האגו שלו כול פעם וזה מרגיש כמו לקופף ברזל מסויים בתוך הלב שלך. זה קשה מאוד. אבל ככה החלטי לחיות את חיי. יכול להיות שזה לא מתאים לכול אחד ואני מכבדת. אבל אם זה מקרב אותי ללהיות אדם יותר טוב קודם כול בעייני עצמי אז אני לא אוותר על זה. כי בסוף בא הסיפוק. שאני חושבת לאחור מה הייתי לפני שנה ומה אני אחרי שנה אני מרגישה סיפוק שאין להשוות אותו לשום דבר אחר! . בהצלחה

מזדהה עם כל מילה..
גם אני בניתי לעצמי השקפה ואידאולגיה
וגם הדמיונות של סותרות אותה בצורה כל כך גסה.
מרגיש ממש כמו פיצול אישיות.
לא יודעת מה איתך, אבל זה ידוע שליהודים יש פיצול אישיות- יצר טוב ויצר רע;)
רק שיש כאלה שעוברים נסיונות יותר קשים ויש כאלו שפחות.