כולם שווים

אני זוכרת שהייתי הילדה הכי שונה בכיתה
גם מבחינה חיצונית
וגם מבחינת האופי שלי.
כולן היו רומסות אותי
וגורמות לי ללכת הביתה בבכי רב.
אני זוכרת שהייתי הגבוהה מכולם, וכולם ירדו עליי בגלל זה.
תמיד היו צוחקים עליי כי היה לי את השיער הכי קצר בכיתה,
וכי הייתי ממש גבוהה מכולם
כי הייתי הכי שונה בצבע העור שלי
כולם היו לבנים, רק אני שחור.
כל הסיפור הזה קרה לי ביסודי,
אך בכיתה המקבילה, הייתה לי חברה שתמיד לצידי,
וגם אותה רמסו עקב הבעיות הכלכליות שלה,
תמיד כשהייתי בוכה, היא הייתה מנגבת לי את הדמעות
ואומרת לי להמשיך הלאה.
אני זוכרת שעם השנים, בנים היו מכים אותי,
טענו כי אני הילדה הכי מעצבנת שיש.
לא היה לי עם מי לדבר
המורים לא הקשיבו לי ולא הבינו את מצבי החברתי.
כיום אני בחטיבה, ומצבי החברתי קצת יותר השתפר,
אך לצערי, העברת הביקורות עדיין ממשיכה,
אני מרגישה הכי שונה מכולם,
צוחקים עליי כיוון שאני הכי גבוהה מבין הבנות
כיוון שיש לי אף ארוך
ובגלל שאני בדיכאון, הפכתי להיות מאוד רזה.
הבנים עדיין ממשיכים לקרוא לי מכוערת,
אבל הדבר הכי מטוב שיש לי, זה חברותיי
שמקבלות אותי כמו שאני.

רציתי להגיד, שיש אנשים עם לב חלש,
שלא צריך להעביר עליהם ביקורות בכדי להעליב
אותם או לגרום להם להישבר. תקבלו את כולם
כמו שהם, ובחיים אל תרימו יד על אף אחד שאתם מכירים,
לא חשוב כמה זה מעצבן, תלמדו לא לקחת ללב, הכל יחזור אליו בחזרה
"איך שגלגל מסתובב לו"