כואב מדי

מסקנה #1: ללמוד לזיין בלי להיקשר רגשית.

מתפוצץ לי הראש. שלושה לילות אני ישן גרוע. המזג-אויר הזה של חילופי העונות. קר, חם. היום היה חם, שרבי, נראה לי שקצת התייבשתי גם. בערב קר. אני קם לקחת אופטלגין. אני עייף. אני חייב לישון, והראש מתפוצץ לי.
חוזר למיטה ונשכב. אחרי שניה לוקח את הטלפון ופותח שוב את ההודעה:
"אני מאמינה שכל מה שקורה לנו הוא לטובה ואולי אני
באמת צריכה לעבור את התקופה הזאת לבד ולא בתוך
מערכת יחסים שאני לא יכולה לתת לה את מלוא
תשומת הלב.
בנוסף אני חושבת שבאמת יש לנו דברים שגורמים לנו
להיות שונים מדי ולא מתאימים לבנות איזה משהו יחד.
אני חושבת שהקשר שלנו עשה לי טוב ולימד אותי המון
דברים
ואני מודה על זה.
אתה תהיה חסר לי."
קראתי אותה כבר איזה מאה פעמים.
אני מתחיל לכתוב בחזרה
"אני חושב שאת מטומטמת," ואחר-כך מוחק ומניח את הטלפון בצד. רע לי.
זה לא היה קשר ארוך כל-כך, והקושי למצוא זמן להיפגש גם לא הוסיף, ובכל זאת היו בו לא מעט דברים שעשיתי בפעם הראשונה, ועכשיו גם נזרקתי בפעם הראשונה.
עדיין לא הרגשתי שהקשר מספיק לי. לא הרגשתי שמיציתי את כל הנשיקות וכל המגע. רציתי לגרום לה לצחוק עוד. אהבתי את הצחוק שלה, אבל הוא נהיה נדיר לקראת הסוף, אני חושב שהפסקתי להצחיק אותה. היא בטח גם שמה לב לזה, היא כבר הכירה את השטויות שלי, זה כבר לא הצחיק אותה כמו פעם, אז היא הייתה עצובה יותר. כבר לא היה לי מה לתת לה.

מסקנה #2: לא להתאהב בבחורה עצובה.

אני שוכב במיטה, וחושב עליה וחושב עליה פה לידי, והיא מורידה את החזייה, אחר-כך גם את החולצה ונשארת רק עם התחתונים ואני מתחיל להעביר את היד שלי עליה. הייתי זקוק למגע, כל הזמן, והיא הבינה אותי. הבינה את הצורך שלי בנשיקות, בליטופים, בחדירה. אני חייב להרגיש את הרכות, את החום, אחרת הגוף שלי נובל. הנפש שלי נובלת. אני מעביר עליה את היד שלי. כתף, מותן, בטן, שד. נהייתי צפוי מדי. כל הזמן באותו הסדר. מנשק בצוואר, מאחורי האוזן. שעממתי אותה כבר. היא הייתה צריכה לבקש שאתפוס לה חזק ואמעך בכח את השדיים. שיעממתי אותה במגע שלי. הייתי זיון גרוע, אני יודע. כנראה הכי גרוע שהיה לה, ואם זה לא מספיק היו לה חיי מין די מסעירים לפני. נראה לי עם כאלה שמזיינים מלא, כאלה שלא צריכים לאהוב כדי לזיין. אני לא מצליח, לא מסוגל אני מאלה שחייבים להתאהב מעל הראש, ורק אז מסוגלים. אז אני מתחיל לחשוב שאולי זו עוד סיבה, ועברו כבר ארבע שעות מאז שהיא שלחה לי את ההודעה ואני כבר מדמיין שהיא עם מישהו אחר, ומפצה את עצמה על חצי שנה של סקס גרוע, יורדת ומוצצת לו, ומצפה בקוצר רוח שיזיין אותה כמו שצריך.
רע לי.
אני רוצה לישון. אני בטח לא אשן טוב גם הלילה. לא ישנתי טוב בגללה כבר שלושה לילות.

מסקנה #3: למחוק את כל ההודעות והתמונות מקשר שנגמר

יש לי יותר מדי זיכרונות ממנה. יש לי מוח שזוכר יותר מדי פרטים, והרשתי לעצמי להפרד מזכרונות עבר, כדי להכניס כמה שיותר זכרונות ממנה לראש. ליקטתי עשרות, אולי מאות פרטים עליה, כמו ספוג, מילאתי את הראש שלי בכל פרט שולי, כל שטות. רציתי לדעת עליה הכל. היא לא רצתה כל-כך שאדע. לא רצתה לשתף אותי. אחר-כך היא שתפה. כל פעם קצת, בחשדנות. פחדה שאפגע בה. לאט-לאט הסכימה קצת לשחרר, אולי בטחה בי יותר. היא אמרה שמעולם לא שתפה אף-אחד כמו ששתפה אותי. חשבתי שאני מיוחד עבורה, אבל גם כאן לקראת הסוף היא הפסיקה. הפסיקה לספר לי מה היא חושבת. הפסקתי להרגיש מיוחד, התחלתי להרגיש כמו מערכות היחסים הקודמות שלה. היא ספרה לי שהייתה שותקת. לא נתנה לאף-אחד להכיר אותה באמת. נראה שבסוף לא רצתה גם שאני אכיר אותה. הפכתי להיות סתם אחד. חסר משמעות עבורה. אני חושב שהיא מטומטמת. אף-אחד לא צריך לעבור אף תקופה לבד.
אני חושב על התקופה הקרובה. אני הולך לעבור אותה לבד. בלי אף אחת שתנחם אותי, שתגע אותי. בלי אף אחת שתנשק אותי ותתן לי לנשום אותה. הגוף שלי יכאב מגעגוע למגע.
הראש שלי כואב. מתפוצץ. עברה חצי שעה והאופטלגין לא משפיע. אני קם לקחת עוד אחד. אני בטח לא אשן גם הלילה.

מסקנה #4: אהבה זה כואב מדי. להשתדל לא להכנס לקשר אם אתה לא חייב

אני מסתכל שוב על הטלפון. אולי היא שלחה הודעה חדשה. אולי היא התחרטה.
לא קרה.
זה גם לא יקרה. היא נשמעה שלמה מדי בהודעה האחרונה. שלווה מדי. רק אני מסתובב פה מנסה להחזיק את עצמי, נראה לי שהגוף שלי מחובר בחוט תפירה דק, אולי הוא עוד רגע יקרע. אני צריך למצוא לי מישהי חדשה, למצוא לה תחליף, אבל יודע שזה הולך להיות בלתי אפשרי. היא לא הייתה מושלמת, אבל אני לא יודע איפה אני אמצא במישהי אחת שילוב כזה של דברים, שילוב כזה מיוחד, ולא בא לי שהמחשבות שלי יחמיאו לה עכשיו, ולא בא לי שהראש שלי יסביר לי כמה היא הייתה נפלאה, ויתחיל להעלות זכרונות ממנה. בא לי שהוא יסביר לי שאני אמצא מישהי אחרת. מישהי טובה ממנה, ושיפסיק להתעקש שזה לא יקרה. שיפסיק לשלוח אותי לטלפון לקרוא הודעות ממנה, להסתכל בתמונות, כי אני עייף כבר. אני עייף מדי, אני רוצה ללכת לישון. הראש כואב לי, הוא מתפוצץ, אני חייב להפסיק את המחשבות האלה, אני רוצה חיבוק חזק, אני רוצה שפתיים רכות, חייב להפסיק את המחשבות האלה, אני צריך למצוא מישהי שתגע בי, שתעזור לי לשטוף את הזכרון של המגע שלה מהעור שלי, לשטוף את הזכרון של החיוך שלה. תמיד הצלחתי להיות נאמן בלב רק למישהי אחת, אני לא אוכל לתת מקום לשתי נשים בו-זמנית, אז פשוט תמצא לך עוד מישהי, מישהי חדשה.
אבל תעשה לעצמך טובה.
תלמד לזיין, ואחרי שתלמד לזיין, תלמד לזיין בלי להתאהב, כי אהבה זה כואב מדי.
רע לי.