כדורגל
עכשיו זה כבר מאוחר מידי. התאהבתי בכדורגל מאוחר מידי, ועכשיו אני אבוד. הכושר שלי גרוע, ואף אחד בכיתה שלי לא רוצה לצרף אותי למשחק.
קניתי מכנסי ספורט שחורים, וחולצה לבנה ספורטיבית כמו נבחרת גרמניה שאני אוהד, ועדיין, לא מקבלים אותי.
אני כל כך רוצה להיות כדורגלן, ולו רק בשביל להיות כזה. זה משחק מלהיב.
פיתחתי מעין הרגל.
כאשר כל הכיתה בשיעור ספורט, ומשחקים משחק כלשהו באולם, אני בורח, גונב כדור כדורגל מאחד הילדים ומשחק לבד. עשר דקות לפני סוף השיעור אני מחזיר אותו.
הכל רק בשביל להיות חלק מהמשחק הזה, ועדיין לא מקבלים אותי.
אני מרגיש דחוי רק בגלל שאני אולי לא נראה כל כך טוב. אולי זה בגלל שאני איחרתי את המועד. לו הייתי יכול לחזור אחורה בזמן, לכיתה א', ולגרום לי כבר אז להעריץ את המשחק, אז הייתי כבר היום יכול לחלום באמת, חלום ממשי. עכשיו זה סתם חלום דמיוני פנטזיונרי. ומה בסך הכל רציתי?
תגובות (0)