כבר לא מתגעגעת

אני כבר לא מתגעגעת. התרגלתי לחיים בלעדיו. אני כבר לא צריכה את האישור שלו ולא צריכה טובות. אני כבר לא בוכה עד שאני נרדמת. גם לא משלה את עצמי שהוא עוד יחזור. וגם ככה זה לא משנה לי. כי הגעגוע נגמר. אולי רק לפעמים, לעיתים ממש רחוקות, הגעגוע מתגנב חזרה. אבל באמת שזה רק געגוע קטן. אפילו צל של געגוע. והוא בא ונעלם. רק לרגע, ואז כבר לא. וזה רק לפעמים, כשאני לבד בחגים. או כשחברות מדברות על טיולים משפחתיים. ובשבתות, כשאחותי עושה קידוש במקומו. ובבוקר, כשאני שומעת את השעון המעורר במקום את צליל קולו. אבל זה לא משנה. כי התגברתי. ומצידי שלא יחזור. אני גם ככה לא מתגעגעת.