כאשר הבלתי אפשרי קרה פעם שנייה
ביום מן הימים כאשר הלכתי לבד בעולם השחור
נרצחת נשמתי מהחושך המתמיד
וגופי נשאר לחוות עולם ללא רצונו
אבל נולדה תקווה מתוך החושך
התקווה שהחייתה את נשמתי המתה
נשמתי שנדרכה באדמה עד שהאדמה ספגה אותה
עכשיו חזרה למוצק בלתי אפשרי
הימים המשיכו
ואת ראית את הנוזל בחושך חיי
שברת את המוצק וחדרת ללבי
היית נס שחיוכי תיאר
אבל מטעות אחת העולם רדף אותי
הכאב שעשיתי לך חווייתי אותו יום יום
רציתי להיות במקומך אבל לא יכולתי
אבל שיחת טלפון אחת שינתה משהו בך
הזכירה לך שאני בן אדם שעשה טעות
ולא נוזל של דם
והפכתי להיות חופשי
תגובות (3)
נורא ומפוצץ כאחד
מצד אחד יש כאן משהו נורא חיובי, שזה הקטע של הסוף.
מצד שני כל שאר הקטע מעיד על חוסר תקינות מסוימת (היכולת של הדובר להביע אותה כבר מראה עליה).
עוד דבר, יש איזשהי הרגשה שהדובר גם כועס על הנמענת ברמה מסוימת למרות שבקטע מתואר רק הכעס שלו על עצמו בעקבות הנמענת.
מעניין.
נראה שהדובר כועס על עצמו ומדמה זאת לנשמתו שנרצחה. הדובר עשה משהו לא ברור. אך האווירה הכועסת והעצובה נעצרת בשורה שבה הוא מתאר כי הנמנעת התקשרה אליו.
הדובר עוצר את האווירה השלילית ומסביר שהפך להיות חופשי