כאילו לא קרה דבר….

היא עומדת על פיסגת ההר, האוויר מצליץ בגבה ומעיף את שיערה על פניה החתומות.
העננים נעלמים אט אט והחשכה החלה לרדת.
ידיה, שלפני דקה חיבקו את גופה, נקפצות לזוג אגרופים בצידי גופה הרזה.
'איש אינו כאן.' ראשה אומר וליבה נשפך.

השמעות ששורפות כמו אש את פניה נופלות אחת אחת במהירות, המחשבות שהיו מודחקות בפינה במשך חודש, עכשיו מציפות אותה.
בדיוק כמו תחושת החולשה והכאב שאופפות אותה.
היא מרגישה חלש, חסרת כוחות.
מותשת.

היא מרימה את פניה לשמיים, אצבעותיה העדינות מנגבות את אחרונות הדמעות.
היא נושמת חמש נשימות עמוקות ונשימתה מסתדרת.
היא כופה על עתמה להרגע.
גופה מסתובב לאיטו ורגליה עושות את דרכן חזרה לביתה.
כאילו לא קרה דבר.