כאילו לא הלכת…

"לחלוק אהבה זה לא להפסיד חלק ממנה, אהבה היא אינסופית" (פיטר ראביט)

הייתי צריכה קצת זמן לעצמי, עם עצמי.
לבכות, להתפרק, להטיח את הראש בין הידיים, לצרוח.
כל הכאב הזה נהיה כבד מידי בשבילי, מקשה עליי להתרכז. אני רואה אותו בכל מקום- כי בשבילי, עמוק בפנים, הוא עדיין חי.
אני צריכה סגירת מעגל, לא שזה יהיה קל, אבל לפחות כדי להרגיע את הלב.
מי ידע שהאימרה "כואב הלב" נכונה תרתי משמע. זה כמו סכין או מזלג או כל דבר חד בעל שיניים שנתפס עמוק בצד שמאל, ממש מעל הלב, ורק שורט ושורט.

לבסוף הדמעות מגיעות, משחררות, מתפרצות להן על שום דבר.
על הגזר. על החיבוק. על זה שהיא אמרה שהיא לא תלך לשום מקום.
שהיא לא תעזוב.

אני לא הייתי זאת שעזבה.