יש דברים… [פריקה]
יש דברים שניתן לומר, לספר ולשתף את הבת זוג, את אמא ואת החברים גם ללא קושי ועם קושי. אך ניתן לספר.
יש דברים שלא ניתן לספר ולשתף.. עם כמה שרוצים, לא ניתן.
יש דברים שאם אמא הייתה יודעת… הייתה נועלת אותי בבית ונלחמת להוציא אותי מהצבא.
יש דברים שאם הבת זוג תדע, אולי היא תעזוב, אולי תישאר אבל מה שבטוח.. דעתה תשתנה. או שלא?
יש דברים שאם חבריי היו יודעים, אולי הייתי נשאר בלי חברים. או שלא?
יש דברים… שפשוט אי אפשר לדעת.
לא אוכל לספר לאמא מה עברתי כששירתי בצבא, מה עשיתי ואיפה הייתי.. כי אם היא תדע… אנפץ לה את האשליה. את האשליה שיש לה בן תמים. להתקשר לאמא ולהזהיר אותה "אמא, אולי היום אל תצאי מהבית? אל תלכי לעבודה?" וכשהיא מתחילה לשאול למה ולחקור מדוע ולהתווכח… אין לי מה לענות. אסור לי לספר ולשתף גם אם ארצה. באותו ערב, נפלו 3 רקטות בעיר מגוריי.
איך אוכל לספר לבת הזוג שלי, הבנאדם שאני הכי סומך עליו ומספר לה הכל[טוב.. כמעט הכל, מה שאני יכול..] על הדברים שעברתי? על חבריי לנשק שכבר אינם? על הזוועות שראיתי ועברתי? אני לא יכול לספר גם ארצה.. המקומות שהייתי, הדברים שעשיתי, הדברים שראיתי, מה שעברתי, חוויות טובות ורעות, מבצעים שהיו קשים ועוד.. איך אפשר לספר את כל זה? אם ניתן בכלל.. ולצערי, לא ניתן. או למזלי?
יש דברים שאני זוכר עד היום… חומר מסווג סודי ביותר, מאורעות שאני רוצה לשכוח ועוד כל כך מלא דברים, אך כנראה שאלו הדברים שיגיעו איתי לקבר. נלחמתי למען המדינה ולמען תושביה. רחוק מהארץ.
וכיום? מה שונה? לשם מה ובשביל מה איבדתי את חבריי לנשק? בשביל מה שפכתי דם ולקחתי חיים? בשביל מה סיכנתי את חיי? בשביל מה אם האויב נמצא בתוך הארץ ולא מבחוץ? נלחמתי למען המדינה ותושביה כדי להרגיש בטוח, שהמשפחה שלי תהיה בטוחה וכיום גם בת זוגתי. אבל.. מסוכן לצאת לרחובות, המלחמה בפנים. אז מה עשיתי ובשביל מה עשיתי את אשר עשיתי ועברתי?
אמא שלי מתחננת שלא אצא מהבית, בת הזוג שלי רוצה לנעול אותי בבית, הרחובות ריקים..
לפחות הן יודעות ששמתי באוטו מוט ברזל למקרה הצורך.
לאן הגענו? גם בתור אזרח חיי וחיי משפחתי בסכנה?
הדבר היחיד שאני יכול לספר לבת הזוג ולסובבים אותי זה שאני רגיל לזה ואף לגרוע מזה. אני לא מתרגש ואף יודע מה לעשות, אבל.. בכל זאת… רובם לא יבינו.
תגובות (14)
אני לא יודעת כמה תועיל לך תגובה של בחורה בת 18 באתר סיפורים באנטרנט. סביר להניח שתדפדף אותי הלאה. ועוד נשוי, כלומר אני כמעט תוהה למה קראתי את הקטע ולמה אני מנסה להגיב.
אבל יותר מכל אני מחפשת את המילים הנכונות שיעודדו אותך מבלי לחצות את גבול הטעם הטוב. #י יש משהו אישי בכל הרגשות ששפחת על הדף.
אז בניסיון לא לצאת מוגבלת רגשית וטיפשה להחריד רק אכתוב שתפקיד של #ל אישה להיות לצד בעלה וכרגע תפקיד כל גבר זה להגן על משפחתו ואולי זה קשה ואולי הייתי רוצה להיות לוחמת ואתה היית רוצה לטפל בילדים אבל מה שיש זה את זה וה' ברא אותנו ככה שנתאים לעבודות שנדרשות מאיתנו. ואם זה דורש ממך או מכל גבר אחר לשתוק אז צריך לקבל את זה. ומלבד זאת אפשר שאחרי שתחשוף יראו אותך באור אחר. אך מה רע בזה? אם אהבה ונישואים היו כל כך שברירים אנשים לא היו מתחתנים.
טוב למעשה כתבתי כמה דברים שאני בספק אם אני מסכימה עם עצמי.
אז נראה לי אשתוק.
בכל אופן הקטע שלך העלה לי נקודה למחשבה…
יוקי
יוקי.. :ס קודם כל, תודה.
שנית כל… אני לא נשוי ואין לי ילדים. ^^"
עזבי נישואים, אהבה.. היא שברירית, נפש היא שברירית, רוב הדברים הם שברירים, השאלה היא עד כמה..?
אין סיבה שתשתקי (:
נדרש ממני לשתוק ולשמור לא מעט סודות, לא בהכרח שלי אישית[יש לא מעט] אלא גם סודות מדינה ועוד.. לפעמים יש את הבחורות\נשים שלא מסוגלות לחיות עם זה, עם בחור שלא מספר להן הכל, שלא משתף אותן בהכל שמסתיר ועוד.. לא משנה מה הסיבה. תמיד יהיו את אלו שיגידו, "אם אתה באמת אוהב אותי……." וכל מיני.. למזלי ולשמחתי, בת זוגתי אינה כזאת, היא מבינה (: אך בכל זאת… גם עצם הידיעה שהבן זוג מסתיר סודות ואינו משתף הכל.. איפשהו אני די בטוח שזה מפריע ומציק.. תמיד יהיו גם את הנשים והאנשים שיכולים חופשי להכניס לבת זוגתי לראש או לכל אחד אחר לראש, "אם הוא לא מספר ומשתף אותך על מה שהוא עבר ומה עשה, שומר סודות ממך, לכי תדעי מה עוד הוא מסתיר ממך…"
לא חסר.. לצערי לא חסר. וזה רק על קצה המזלג. לצערי נתקלתי בלא מעט מקרים חוץ מזה, ומערכות יחסים נהרסו[לאו דווקא זוגיות]. לפעמים ובדרך כלל כשאת מגלה דברים אחרים על בנאדם שלאחרונה הכרת או זמן מה הכרת מבטך אליו משתנה, את רואה אותו אחרת.. והאם באמת הכרת אותו והוא מסוגל לזה?
כמובן שאפשר להגיד את הקטע – "מי שראה ורואה אותך באור שונה רק בגלל מה ששיתפת ואמרת לאחרונה, סימן שאינו ראוי להיות אתך בקשר או חבר שלך."
אולי… ואולי לא.
בכל מקרה, תודה יוקי (:
לא דפדפתי הלאה, אין סיבה שאעשה זאת. אז מה אם את בת 18 באתר סיפורים באינטרנט. :)
מממ מעניין שהגבת ועוד בכזה פירוט! אולי אני סתם תמימה אבל חשבתי שזה שאתה קשור אל מישהי אומר שאתה לא יכול להתכתב עם בנות אחרות…
כנראה כי מעולם לא יצאתי עם גברים.
דיברת דברים שנראים לי די הגייונים חוץ מזה שסודות זה ממש דבר שאני לא מסתתדרת איתו. סודות שלי? מילא אפשר לספר אותם אבל של אחרים? דכאון! זה אוכל אותי!
ועכשיו כשהבהרת לי שלא תדפדף אותי הלאה כשם שחיקית אותי…
נעים לי מאוד להכיר, אני יוקי
נעים, אני אביר קדוש :).
כן.. המין הנשי[רובכן] לא כל כך מסתדרות עם סודות… אפילו בני אדם בכללי ולא רק המין הנשי.
וכן, את סתם תמימה, את בת 18 ואני מעל 21, אנחנו לא בני 11 שאומרים "אם תדבר איתה אז אתה בוגד." או "יש לך מישהי אז אתה לא יכול ואסור לך לדבר עם אחרות!". לפעמים המין הנשי שוכח שבאוכלוסיית כדור הארץ קיימים שלוש מינים, גברים, נשים, וסתומים\טיפשים\אידיוטים\מפגרים\אחר[סתם הגזמתי ובהומור, כן? D:]. הסיכויים להיתקל בנקבה ברחוב, בעבודה, במעלית, בכל מקום שאפשר הוא 50%.. וזה גם תלוי לאן הולכים. קניון? 90% D:
רק שתדעי, יש דבר כזה במערכת יחסים[לאו דווקא זוגיות] שנקראת נאמנות. לא משנה עם מי אתה מבלה או מה אתה עושה או מדבר, אתה נאמן לבת זוג\חברה\בחורה שלך. רק חבל שנאמנות\לסמוך\אמון הם מצרך נדיר וקשה להשגה בימים אלו.. ולאור הדורות האחרונים ^^".
כן, בכל מקרה, סודות? לא נחמד. להסתיר? לא נחמד. לעבור דברים בחיים ובסוף או באמצע הדרך לגלות שזה לחינם? לא נחמד.
אני ממש מוקפת בחטיארים זקנים ועוד עם הומור חחחחחחחח
היי היי מי זקן?? :< לא נחמד!
הומור זה חובה ^_^
יוצא לי לקרוא כאן המון דברים עצובים, דיכאונות ועוד מלא וממש מעט דברים משמחים וממש טיפונת הומור וזה חבל.. :ם
לפחות עכשיו יש פה שותפה לפשע D:
אתה גם קורא כאן???
וואו פשוט תייגתי אותך סנוב מתנשה חחחחח
וזה דיי באשמתך! כי מי אומר בת זוגתי? אולי גבר משנות השמונים!
חוץ מזה שאני לא עושה פשעים, כלומר לא הרבה, זאת אומרת לא הרבה מאוד, טוב. אני פושעת בהומר ובדיחות הדעת!
יוקי…. O.O' תייגת אותי סנוב מתנשא? אני.. אני.. :,( לא נחמד לי :'(
זה מה שקיבלת ממני? התנשאות וסנוביות? :O מדוע?? ומדוע זו אשמתי?
אני לא רחוק משנות השמונים ^^" אני משנות התשעים.
פושעת פושעת פושעת, פושעת. -.-
תתביישי לך, פושטקית קטנה D:
פרחח!
אמא שלך לא לימדה אותך איך פונים לעלמות?(כולי חלחלה)
ואתה אשם ברושם הראשוני שלך!
כמו שאני נושאת כרגע על גבי את עול תמימותי הילדותית.(ואם תסכים איתי עוד פעם… אתה לא רק תתוייג כסנוב אלא תכותב ותחותם ככזה!
נ.ב
אתה קורע מצחוק!
מסכים אתך D:
נ.ב
תודה :)
אביר שלי אני… אני… אני לא יכולה לומר כלום וגם אתה מסתבר לא יכול.
רק תדע שאני מקבלת אותך בכל מצב שבו תהיה ואוהבת אותך יותר מכל דבר שיש בחיים הדפוקים האלה- אתה נקודת האור שלי.
אני מוכנה לשמוע כשתרצה לספר, אני מוכנה לשתוק ולהקשיב (אתה יודע כמה זה קשה לי חח) ואני מוכנה לסבול ביחד איתך את כל מה שעברת, שאתה עובר ותעבור.
יקר שלי, אני אוהבת אותך 3>
-כן הזדהינו עכשיו אבל היה חשוב לי לומר את זה פה כדי שכולם יהיו עדים למה שאמרתי לך עכשיו. וכן אני אוהבת אותך. תתמודד.-
אעאעה!! רגעעעע, את מוכנה לשתוק ולהקשיב? 0.0 ~חיוך ממזרי~ יאייי(כן אני יודע xD)
-כן.. ^^"-
תודה מקסימה שלי, אני אוהב אותך יקירתי. :)
———– 3> 3> 3> ———–
1. 4 דקות זה לא ארוך, אני קראתי סיפור באורך 24 דקות, זה ארוך!
2. כן לפעמים להיות אדם זה מתסכל, אבל אלה החיים לא?
3. באהבה ומלחמה הכל אפשרי, אני מאמינה שהרגעים האלה יוחלפו באחרים טובים יותר.
:(
גם אני מקווה..
תודה לב החיים.