ינואר השחור

הכול נראה שחור וקודר. השמים אמנם כחולים והצבע הירוק שולט בשבילים ובגינות ובמדרכות. הסגר לא עוזר כנראה. הזוועה נמשכת כל יום . פותחים את המחשב וחושך בעיניים ממספר הנפטרים מהמחלה וממספר החולים הקשים. האם ההנהגה נרדמה בשמירה?
הרי החיסונים הגיעו. רבים חשבו הנה מתחסנים ואז נטרוף את העולם. נמלא את המשאלות שלנו : איי סיישל או דובאי. לא חשוב אם יש תחלואה במקום או לא? הרי זו לא בעיה לצאת ומה גם שלא הקפידו על בדיקות וההפקרות חגגה. והחיסונים גם בלבול שאין כמוהו.
להתקשר למוקד , לחכות ואז לקבל זימון לא מתאים ולא נגיש. שמחליפים לא מקבלים משהו טוב יותר. כשמגיעים צפוף ומודיעים שחומרי החיסון נגמרו. — נא לדאוג שוב לחסון ראשון ולחסון שני. נכון האינטרנט פועל אבל…
גם אילנה קיבלה זימון שלא היה מתאים, לא ויתרה וקיבלה מקום אחר שגם לשם היה קשה להגיע. תודות להודעה בווטספ מצאה מקום אופטימלי וזימנה את עצמה והתחסנה בחיסון הראשון. למחרת התקשרה שוב למוקד וקיבלה זימון סביר למדי. הלכה למקום ובדקה : לא דובים ולא יער, ששאלה את פקיד הקבלה ענה לה : "אני חושב שכבר לא מחסנים כאן תתקשרי אליהם ביום ראשון. התקשרה וענו שתברר בעוד כמה ימים.
צלצלה למוקד נענתה בתשובה : ,כנראה שלא מחסנים במקום זה וישנו מקום חליפי.
אחרי יומיים הגיע הצלצול המיוחל : נקבע הזימון לחסון השני.
אילנה הלכה לראות איפה המקום , הצפיפות שם הזכירה לה את נתב"ג בימים טובים יותר, יולי , אוגוסט וערבי חג.
נבהלה : "אם התור כזה אפשר להידבק נשמור מרחק עוד עם המוטציות האלה."
היום אילנה הגיעה למקום והנה ריק אין תורים. אחרי כמה דקות נגמר תהליך החיסון.
אילנה חיכתה לאחר מכן כחצי שעה לפי הוראת האחות.
לידה ישב זוג מעיר שכנה וסיפר שגם הוא עבר מסכת טלפונים וריצות.
"כשהגענו וחכינו שעות הודיעו לנו שאין כבר חיסונים והצטרכנו שוב להזמין והגענו לכאן"
"טוב שהחיסון מאחוריכם"
העצבים של כולם מרוטים , כולם עייפים בעיקר נפשית. אין לאן ללכת ולא שומעים שום בשורה טובה.
חשבו : ישנם חיסונים נחזור למה שהיה לפני משבר הקורונה, אך מסתבר שזה לא כך.
המנהרה ארוכה ואפלה והאור עדיין רחוק.