ימי קורונה 2 האמנם?

ערב חג השבועות, היה שמח, לבן, טעים ונעים ככל האפשר בתקופה זו. סיפרו איך עברו עליהם הימים בימי קורונה. תקופה לא פשוטה. למחרת אילנה צעדה, עבדה במחשב ובערב פתחה את מקלט הטלוויזיה וחשכו עיניה. הייתה הופעה "נהדרת" של בכירי משרד הבריאות: "היזהרו לכם , תהיה מגיפה נוספת, לא לראות את סבתא, יהיה סגר נוסף וכל האיומים המוכרים זה מכבר.
חשבה אילנה הם ממש נפלו על הראש, אין הגיון בדבריהם , אין סדר, ומחשבה. מה רוצים מהאזרחים שבכל רגע ישנה הוראה הסותרת את הקודמת?
"הילדים ילכו לבית הספר. איך? והנה נדבקו תלמידים בירושלים ואחר כך בערים אחרות בארץ. הקורונה התחילה "לאהוב" ילדים. מה רצו מהילדים, יושבים בצפיפות, חם בכיתות וקשה לשמור על הכללים. איך לא ידבּקוּ? מספיק , עברו גם סגר וגם הדבקות ואין להאשים אותם הם לא הזמינו את זה.
חשבה אילנה אם חס וחלילה חוזרים לסגר היא תעשה מה שמתאים לה ותהיה אחראית לעצמה, מספיק עם כל הבלבול. חתמה על עצומות מתאימות ומתנחמת בעצומות הדמוקרטיות ובהפגנות הנגזרות מהן. לעצור את הממשלה הזאת ואת ראשיה המנוכרים מהצבור. מה רוצים מהצבור חשבה אילנה, אין פלא שמתרבות העצומות וההפגנות. זה בלתי אפשרי לפזר , אם לא בככר רבין אז בפארק הירקון וחשוב הפגנה גדולה בבלפור ירושלים.
רוב האזרחים לא טיפשים ואי אפשר לקנות אותם בכל מיני הבטחות שאין להן בסיס לקיום.
אילנה חשבה, מזלי שלא נגרעה הכנסתי וכן למשפחה שלי.
מה יהיה עם אלה שחזרו לשוקת שבורה? לא רואים אותם ממטר.
לא פלא שקשה לראות את האנשים ברחוב ולא רק בגלל המסיכה המעיקה על הנשימה –אלא לראות את הצער וחוסר התקווה של האנשים לעתיד טוב יותר.
אילנה החליטה עם פרוץ המשבר לא לצפות הרבה בטלוויזיה כי "נבחרי האומה מעצבנים. שקרים, הפחדות, במקום לעודד ולהסביר נוהגים ההיפך. לכן אין פלא שרואים ברחוב את הדיכאון והאין מוצא.
ברשתות החברתיות שהזיקו בתקופה הזו עד מאד בשקרים ובקונספירציות שלהן. מריבות וצחצוחי מקלדת. כל אחד יודע טוב יותר להפחיד ולהשליך את הפחד על השומעים. והקוראים. זה הפך לטירוף ללא שליטה. אילנה מקווה שיימצא סוף סוף המבוגר האחראי.