ימי קורונה ב' (לצערנו)

הארץ גועשת– אין רגע דל, משפטו של ראש הממשלה הנאשם בפלילים והשנוא על רובם ובצדק. שייגמר המשפט או שייעלם כבר מחיינו!!
קשה, השנאה והטינה בשיא, ההפגנות ומחאות בלי סוף..המעמד הבינוני הפך לנמוך. הדור הצעיר מה יהא עליו?
אילנה נזכרה שהשתחררה מהשירות הצבאי היה לה די ברור מה היא עושה עם עצמה?? באותה תקופה אנשים לא כל כך חיפשו את עצמם והלכו לעבוד וללמוד או ללמוד ולעבוד. חו"ל חיכה וחיכה. הדור הזה מבולבל היה בלון של שפע והוא התפוצץ, הכל סדוק , חסר ולא ודאי.
אין להם מה להפסיד וטוב שהולכים להפגין, מגיע להם עתיד טוב יותר ושיפגינו נגד העוולות והניהול הכושל. את זה אילנה מצדיקה והיות והיא כבר בקבוצת סיכון גבוה היא פועלת דרך המחשב, לייקים, עידוד ותגובות. גם זה משהו.
אילנה רוצה חברה צודקת, ישרה ולא אלימה ולא ממשלה שלא עושה כלום ולא יודעת מה קורה.–מנותקת.
אילנה אפילו לא חלמה על מצב כזה, שהשפה היא מכות על אי עטיית מסיכה ואלימות הולכת וגואה.
הנכד הצעיר שלה נקנס על אי עטיית מסיכה. אילנה דאגה : "מקווה שלא חטפת מכות, כי היום עם השוטרים האלה הכל קורה. הנכד היה מאופק: "סבתא! הכל עבר בשקט. אילנה נרגעה. בסופו של דבר היה לו פטור מהקנס ובאמת למה לשלם? עדיף לעטות למרותך שזה לא נוח בעליל.
מצב הרוח על הקרשים–לא רואים את הסוף ולא רואים פתרון ואולי במכוון. למה לא ליצור פאניקה? זה נגיף הטמטום וההפחדה.
כבר לא יודעים מה נכון, ואין על מי לסמוך. רק על ההרגשה הפנימית.