ילדה

לילדה היו פנים יפות, עדינות, שיער חלק וגוף שברירי למראה. השבריריות והפגיעות במראה הובלטו בעיניים אדומות מבכי, ומשקפיים שנחו על ברכיה. היא ישבה במדרגות בית הספר. לבד. היא לא רצתה שיראו אותה בוכה כדי לא להסתמן כחלשה. היא נסתה להשתלב בכיתה בכל כוחה. היא בחנה את הילדות האחרות, אלו שהשתלבו היטב מנסה למצוא את הלמה כולן מנסות להתחבר אליהן. היא הגיעה למסקנה אחת ברורה ממזמן, הילדות הטפשות בכיתה שלה הן אנוכיות וילדותיות, ולכן הדרך היחידה למשוך אותן היא להיות יותר מהן, ולתתל הן לראות את זה. בעיניה נדמה כי זו הדרך היחידה, להראות כמה היא טובה כדי שירצו להתקרב אליה.
בנגוד לילדות המקובלות כלשונה, היא לא הייתה טובה במשחקים, והיא מעולם לא הבינה אותם. כדורגל, מה הטעם? מה הרעיון? מה יוצא מזה בסופו של דבר? וכך לגבי כל משחק בו הן שחקו. היא נסתה להראות במה היא טובה, בללמוד. היא תמיד ידעה את התשובה, היא תמיד קבלה ציונים טובים בלי להתאמץ. אבל היא לא ראתה בהם דבר טוב כיוון שלא עניינו אותה, כל שרצתה הוא להשתלב, להשיג חברו. היא הראתה את פרוייקטי המדעים בהם לקחה חלק וליום, ליום אחד הרגישה שייכת. היא גם הייתה נחמדה לכולן, אך זה לא עניין משהי מהן.
פעם היתה לה חברה, והיא הצליחה במה שנכשלה בו שוב ושוב, להפוך למקובלת. והילדה? היא התרחקה, אם לא יאה לה לשמור לה אמונים גם כשהיא מקובלת, למה שהיא תריב עליה עם בנות? לא, זה לא היא, היא לא רבה כדי להיות מספר שתיים, לאור העובדה שהיא חכמה יותר. חכמה יותר מכולן יחד.
הייתה עוד ילדה. הן מעולם לא היו חברות, אך לילדה הזאת היה קול חזק. והיא, בעיניי הילדה נטפלה אליה כי הייתה לבד. היא הרסה אותה, הצעקות, בהן לא הייתה רגילה הרסו אותה. היא אפילו לא העיזה להחזיר, בטח שלא לדבר. היא הפכה את הילדה לשותקת.
הדבר שהכאיב לילדה הוא שלא ברגע האמת, היא לא יכלה לעשות דבר כדי למנוע את זה. ועוד ילדה כזאת! כזאת טיפשה ומכוערת! והיא ילדה שאומנם אינה יפה אך היא לא גסה כמוה, והיא גם חכמה בניגוד לטיפשה הזאת! בעינייה היה קושי להחליט מה הכאב הכי גדול, שהן ,שתיהן לעולם אל ידעו או הבחינו מה עשו לה, או שהיא לא הבינה למה זה משנה לה, למה זה מפריע לה? היא הרי תמיד בזה לילדה הזאת.
ועכשיו, שנים אחרי המאורעות הללו, הילדות הללו, שתיהן, השאירו לה צלקות שרק באחרונה הצליחה להתגבר עליהן, והייתה מצליחה לגמרי אם לא הייתה ממשיכה לראות אותן.
אחרי הכל היא לא יפה, לא חזקה פיזית, הדבר היחיד בו היא בלטה ובולטת לטובה הוא השכל שלה.
ולילדה יש סוד, כלומר היה, היא השתמשה בו, בכלי הכי חזק שלה כדי לפתור את זה, לרפא את הצלקות שעשו לה. מעט יודעים עליו, היא תמיד השתמשה בו אך רק באחרונה היא נהייתה מקצועית בשימוש בו. ומאז היא מבינה יותר את העולם.
המסקנה העיקרית שלה היא בני האדם הם טיפשים, ונערות מתבגרות פי כמה.
תיכון הוא זמן לגדילה ושינוי, הזמן להחליט ולגלות מי אתה, היא מזמן כבר ידעה מי היא, כך שבשבילה זה היה הזמן להראות לעולם מי היא.