ילדה קטנה.

היא ילדה. ילדה קטנה.
היא חושבת שהיא מבינה, היא חושבת שהיא חכמה.
היא חושבת שהיא כבר מוכנה לעולם הזה, למרות שבתוך תוכה הפחד והאי מודעות הורסים אותה לאט לאט מבפנים.
היא יודעת, היא יודעת שיהיה קשה.
היא יודעת שמה שהיא עברה עד כה, לא ישתווה לצרות שיהיו לה בעתיד.
היא בעלות ספקות, דעות והרבה חששות לקראת העתיד.
היא לא יודעת איך היא תסתדר, מה יקרה ומה ישתנה.
יש רגעים שהיא מאוד מחושבת, שהיא מתכננת כל פרט ופרט ואומרת לעצמה שהיא תתגבר על הקושי, אבל כשהיא באה להתמודד, זה מכה בה בחזרה.
היא חזקה, והיא יציבה. היא לא עומדת תחת מצבי לחץ, אבל היא יודעת טוב מאוד מה היא.
הרבה אנשים ניסו להשפיע עלייה, וגם אם הם לא ניסו, היא ניסתה להיות כמוהם.
לילדה הזאת, אין ביטחון עצמי. גם אם היא יכולה לבטא את דעתה בצורה מאוד יפה ובוגרת, וכולם יתפלאו, היא יודעת בתוך תוכה שהמבטים זה מה שמפרק אותה.
היא חכמה לאנשים שלא צריכים להיות בקירבתה, היא יודעת מה היכולות שלה והגבולות שלה גם אם היא לפעמים חוצה אותם.
יש לה הרבה מה ללמוד, הרבה מה לעבור, מה לחוות. זה נשמע מפחיד, אבל השעון מתקתק והזמן לא קופא, היא חייבת לעמוד בזמנים.
היא מפחדת, והפחד משתלט עלייה. היא רוצה לברוח ולהיעלם, לצרוח ולבכות, לשמוח ולדפוק את הראש בקיר והיא עדיין לא יודעת למה. למה היא זה קורה לה, ולמה היא יושבת וכותבת את זה עכשיו.

אנשים תמיד יזכרו את החסרונות שבה, אולי גם את היתרונות. אבל אף אחד, אף פעם, לא יזכור שהיא פשוט ילדה , ילדה קטנה.

12.6.16