ילדה קטנה עם שנאה עצמית.

אני ילדה קטנה שרוצה אהבה.
אני ילדה קטנה שרוצה ריגושים.
אני ילדה קטנה שרוצה להיות יפה.
אני ילדה קטנה שרוצה להיות מאושרת.
אני ילדה קטנה,אבל אני חכמה,אני לא פראיירית.
בשביל להשיג משהו צריך לעבוד קשה.
אבל נמאס לי.כמה שניסיתי,כמה שהשתדלתי.
כולם זילזלו,כולם לקחו כמובן מאליו.
אני רק מחכה לרגע שבו אוכל להחזיר לכולם.
אני ילדה קטנה שפעם הייתה חסרת רגשות.
ילדה שלא הרגישה כלום,מלבד אדישות.
לא אהבתי,לא שנאתי,לא כעסתי,לא קינאתי,לא כלום.
הרגשות חזרו אליי.אני דיכאונית,אני אוהבת,אני סובלת,אני מתייסרת,אני שונאת…
שונאת,אבל לא את כולם-אלא את עצמי.
שנאה עצמית התחילה להשתלט עליי.
אני מכוערת,מגושמת,מטומטמת,נוראית,רעה.
אני פשוט שונאת את עצמי…
אין שום דבר לאהוב בי.
בטן,ירכיים,אוזניים,אף,שיער,רגליים,ידיים,פנים.
הכל אני שונאת.הכל.