ילדה נחמדה

היתה לה ילדה, נחמדה.היום, היא נזכרת איך בכיתה א', היא התרגשה נורא. היא רצתה להכיר חברות חדשות, וללמוד ואז לספר לכולם, שהיא יודעת לקרוא, ולכתוב את שמה, אז מה היה מיוחד כל כך באותה ילדה? בסך הכול ילדה קטנה, שהגיע לכיתה נרגשת. מה שהיה מיוחד בה, היה ליבה. הוא היה כמור חמר, מתעצב בקלות. כיתה א' היתה מתוקה. היו לה חברות, ציונים טובים, ומורה טובה. הקיץ חלף והגיע היום הראשון בכיתה ב'. לכיתה הצטרפה חברה שלה. היא מאד התרגשה. רק שאותה חברה היתה נבזית ושפלה. היא החלה לעצב את ליבה ואופיה. היא היתה מחרימה אותה לפי הצורך, כדי שתתחנן ותיתן לה מה שהיא רצתה. או גוררת אותה כדי להחרים אחרים. זה היה ככה שלוש שנים. עד שהיא ניגשה ואמרה "אני לא רוצה להיות חברה שלך." באותו הרגע התהפך עולמה. איש לא דבר איתה, היא היתה בודדה, עד שהכירה חברות, ונהיתה שווה לאותה ילדה מגעילה. שפגעה בה והשפילה אותה ואת האישיות שלה שרפה. היום, יש לה לב של אבן. עם מעת זהב, בתוכו, נסתר. ולחשוב, שיאלו אותה ילדה, היא היתה שונה. היום היא נזכרת, ובא לה לבכות, וזה מה שהיא עושה עכשיו. הילדה הזאת, היא אני. מאז, עולמי נהיה אחר.למזלי, למדתי. הניסיון חישל אותי. אולי בפעם הבאה שאני יעמוד במבחן אני לא אכשל.