יומני היקר…

22.11.13
————————————–
יומני היקר, אז.. זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בך.
האמת? אני די שונאת אותך אבל זה היה עוד אחד מהרעיונות הגאונים של אשר, האח ה * דואג * שלי.
הוא חושב שאני עצבנית מדי ואני צריכה לכתוב את כל מה שעולה לי בראש בתוכך או איך שהוא אומר…
" איימי, זה היומן שלך, תרגישי חופשי לקרוא לו גם החבר הכי טוב שלך! "
מה אני אמורה לעשות אתך?
להציג את עצמי? אני איימי ואני הולכת לכתוב עליך בצורה מאוד כואבת את כל מה שעולה לי בראש! תרגע ותדמיין שאני עושה לך קעקוע…
שמתי לב שלהרבה פה בפנימייה יש יומן או מחברת שהם כותבים בה את הכל, אתה בטח מאוד גאה בעצמך, נכון?
יש רגעים שאני לא מפסיקה לבכות! האבדן של ההורים שלי קשה לי מדי ונראה שלאשר ולכרמל נמאס לשמוע את היבבות שלי אז הם קנו לי אותך, אני מניחה שאני אמורה לספר לך מה עבר עליי היום…
היום היה היום השני שלי בפנימייה ואני מנסה להתמצות במקום. אתמול הלכתי לאיבוד כשניסיתי להגיע לחדר האוכל… אח שלי נעשה מאוד עצבני בשבוע האחרון, עוד לפני שהגענו לכלא הנוער הזה שנותנים לו שם נחמד ונותנים לנו להעמיד פנים שזוהי פנימייה. כרמל כהרגלה התלבשה בהתאם למרגש שלה וכרגע היא נראית כאילו יצאה מסרט איימה, היא הורידה מוזיקה רועשת לנגן ה MP שלה והיא לא מוכנה לזוז מהמיטה. הרבה אנשים מסתכלים עליי ולוחשים למי שלידם " זאת החדשה, תראו איך היא הולכת.. והמבטא הבריטי והמוזר שלה כלכך מצחיק! " אני לא מבינה מה מצחיק בהליכה שלי או במבטא שלי, אני לא חושבת שללכת כמו נערת ליווי עדיף ולדעתי המבטא הישראלי מצחיק בהרבה!
התחברתי עם כמה ילדות ישראליות: אמה, רוני, מיקה ומיכלי. הן נראות לי כמו בנות שיהיו לידי תמיד! מאוד קשה לי במקום החדש, קשה לי העובדה שההורים שלי אינם, קשה לי לבד.

נ.ב- אני עדיין שונאת אותך!