יומן

דמעות זלגו מעניה של רוז.
ענייה הנפוכות והאדומות היו שקועות בעצב רב ונורא.
רוז קמה ושערה החום והארוך נע אחריה .
היא שטפה פנים,ניגבה אותם,סירקה את שערה והתבוננה במראה בעצב.
ענייה הכחולות עדיין היו אדומות קצת ולחייה לבנות כשלג ,בלי שום סומק,כמו לאמה היפה והאהובה.
אחרי שנרגעה קצת היא ניגשה לעבר מחברת סגולה בעלת מנעול ופתחה אותה בעזרת מפתח קטן, אחרי התבוננות ארוכה ביומן היא התחילה לכתוב \"חיים הם דבר לא נחוץ אם נמות מתישהו! גן העדן טוב יותר מהעולם הזה אז למה אנחנו חיים בכלל?\"
היא סיימה לכתוב והתבוננה בעצמה במראה שלפניה שם היא ראתה נערה עם שער חום עניים כחולות ועוד דבר שראתה אבל לא במראה: את האבן שבליבה נוחתת ביומן הקטן והאהוב שלה!