יומן מסע- טיול שנתי 2013 היום השני
היום השני
6:15-
התעוררתי סופית.
אני בכלל לא מאמינה שהשעה עכשו 6:15, לפני דקה היה 4:19 לא?
6:30-
כמה בנות מתחילות להתעורר. חלקן מהתעוררות בטענה שקר להן.
חברה שלי טענה שיש לה אדים על המשקפיים מרוב חום בחדר (למרות שאנחנו חשבנו שזה בגלל שהיא היתה בחוץ והיה קר…)
הזמן מתקדם פה. אני לא מרגישה את חסרונו של הפלאפון שלי, אלא את חסרון השעה.
אני עדיין עצובה בגלל השרשרת שלי. איך איבדתי אותה!?!
אני חושבת שאמא שלי כועסת, עכשו שהיא יודעת….
טוב, מתחילים להתארגן פה (למרות שהחדר רדום) אז נראלי שאני יתארגן גם….
9:44-
יצאנו לדרך לפני זמן מה. הנוף כרגיל, מדהים. השמיים כחולים היום, כך שאני מקווה שלא ירד היום גשם, כמו אתמול.
קיבלנו דף עגול כזה שרשום עליו "את ארץ ישראל לא לומדים דרך האטלס, אלא דרך הרגליים.." הוא היה מנויילן והיה בו חור. השחלתי אותו לתוך חוט השרשרת הריקה שלי במקום התיליון. זה נתן הרגשה טובה.
האוטובוס כל שנייה קופץ וזה קצת מקשה על כתיבה אבל כיף לי, זה מה שחשוב.
אנחנו בדרכנו אל העמק הנעלם, אני מקווה שיהיה כיף 3>
11:20-
אנחנו בהפסקה.
עצרנו לאכול ארוחת בוקר. הבנות מנסות להכין טונה מעושנת, (ואל הדרך לא לשרוף את כל היער..)
אני כבר אכלתי. ומקודם תפוח ועכשו סוכרייה.
אנחנו נמצעים בגלבוע בהר הברקן. אין כרגע הרבה מה לראות. רוב העצים כאן דקיקים או נפולים וכל מיני שיחים נמצאים באזור. זיהינו את הסרפד. כבר אחת הבנות נגעה בו והתחילה להתגרד.(לא מומלץ לגעת בו!!)
רבע לארבע-
גמרנו את הירידה מההר! אני חייבת להגיד שבישבילי היה קצת קל. אולי ק כמה פעמים שפשוט הייתי צריכה
קצת לנוח. עזרתי להרבה בנות לרדת מההר.
היתה לפנינו כיתה שיש עליה סטיגמות, אך אחרי שראיתי אותם, אני מרגישה שונה.
ברנקוויס.
מילה אחת. הם עמדו במשימה וירדו מההר בדיוק כמונו. אפילו עזרתי לאחת מהם בירידה.
העולות שלומדות איתנו בביה"ס ממש חמודות. אני מסתכלת עליהן עכשו. הן רוקדות. מישהי כנראה הביאה רמקול והן שמו מוזיקה.
השמש מתחילה לדעוך קצת. רק קצת.
האוויר נעשה קר . (אני יושבת ליד המדריכה שלי וכותבת..)
אה,כדי שאני לא ישכח: 2 בנות מהכיתה שלי לא הפסיקו לצעוק "חמודיזה!" לא שאני יודעת מה זה אומר ולמה..אבל הן פשוט חפרו.
-יואו, ממש קר לי !!
הייתי עושה הכל בשביל מרק חם..מרק עגבניות…איטריות…
לא דיברתי עם ההורים שלי מאתמול בלילה. אין לי לא פלאפון ולא מצלמה. השכנה שלי הולכת היום בערב. הם רק יומיים.
חחח, החובש שלנו יודע לקפוץ בחבל. הוא בגובה של כדורסלן (2.08) ועדיין יכול לקפוץ והחבל לא כזה ארוך…
אני לא מבינה מה הקטע של טונה מעושנת. כאילו, סתם לשים נייר על השמן של הטונה ולהדליק אותו ? מה הטעם בזה?!?
(טוב אני קוטעת כרגע את הכתיבה..)
5:41-
(אני נחה כרגע בחדר וכותבת את המשך מאורעי היום)
הנסיעה באוטובוס היתה רגועה. אני זוכרת שהנחתי את ראשי על החלון וצפיתי בשמש דועכת לאט.
היוט כמה פעמים שהתפתתי לומ שאני רוצה לחזור הביתה, אבל לא כי קשה לי או משהו, אלא כי התגעגעתי לריקוד, לשיחרור שנותנים הצעדים. זה היה הסוד הקטן שלי.
עצרנו ליד קופת חולים. ילדה אחת מכיתה ט' היתה עם יד חבושה והיא היתה צריכה בדיקה רפואית.
הורדנו אותה שם והמשכנו בדרכנו חזרה לחניון. כשהגענו, המשצ"ית שלנו עשתה לנו משחק של חבילה עוברת(-.-) וכל אחת שיצאה היתה צריכה לספר משהו על הטיול. זה היה כמו מעגל גיבוש.
אנחנו משוחררות עכשו לזמן חופשי (טוב, אני הלכתי לנוח קצת…)
11:45-
אני אחרי מקלחת. (טוב ספיר, תחזרי כמה שעות אחורה..)
שש וחצי הלכנו למטבח להכין אוכל. אני הייתי בסידור שולחנות אז לא היה לי הרבה מה לעשות. עזרתי לכמה בנות לקלף ולהביא דברים…
האוכל- אויי אני אכלתי- כי אני ילדה בעייתית- קצת ספגטי, שניצל ממש קטן וציפ'ס. כמובן שזה ממש לא משביע (בעיקר כי אנחנו מלא בנות..) וגם לא היה הרבה מכל דבר, אז היינו צריכות לאכול בצימצום.
הפונדו- זה היה הדבר, בה' הידיעה. לא הפסקנו לאכול את השוקולד גם אחרי שהתייאשנו מהמרשמלו. ישבנו סביב המדורה עם כמה מהמשצ"יות, כיתה ט' והחובש (שניגן על גיטרה) ושרנו שירים.
לא סיפרנו סיפורים מפחידים כי זה היה היום השני וזה כבר לא היה שווה (וגם כי בנות הלכו לישון…)
אני ועוד כמה בנות עזרנו בשטיפת כלים במטבח, ואז שטפנו את הסיר של הפונדו…
חזרנו לחדר והיה שם מחניק!!!
טוב, גם אתמול זה היה ככה…
(יואו איזה סתומות, מה הן רבות על מטען?!?!?!?!!)
המקלחות היו יותר טובות מאתמול. המי היו חמים ונעימים ועשינו הרבה צחוקים…
~עכשו להווה ~ (12 בלילה)
הם עורכים קרב מטענים ואין לי כוח ואני גם לא רוצה להתערב (תכלאס, גם אין לי בשביל מה…)
טוב, אני לא המשיך לספר כי אני עייפה ואני הולכת לישון (יואו, אני בלי אינטרנט כבר יומיים !!!!! קולטים?!?)
לילה טוב (=
תגובות (0)