יום העצמאות

אז עכשיו יום העצמאות נכנס וזו בטח סיבה טובה לחגוג לכבוד המדינה – אולי לכולם זה ככה, אבל לא בשבילי, ואני אומר את זה בצער רב.
אני לא אוהב את מה שקורה במדינת ישראל וזאת למרות שאני מאוד ציוני בגישה שלי ומאוד מאמין בהרבה מהערכים שלנו כעם.
אבל מה הבעיה? ובכן הבעיה שהתרבות שלנו הולכת ומתדרדרת כאשר יש המון שנאה ואלימות ולא נעשים מספיק מאמצים על מנת לפתור את זה.
הממשלה המושחתת שלנו כמעט ולא מתחלפת ועד שכן קורה משהו אז היא מקצינה עוד יותר ימינה והקיצוניים כמו מירי רגב ונפתלי בנט משתלטים עלינו ומשפיעים על כולם.
כמו כן במדינה לא מתחשבים בדעות שונות ובאנשים שונים ומיד קוראים "בוגד" לכל מי שחושב מעט שמאלה ואני מודה שאפילו אני עשיתי את השטות הזאת ואני מאוד מתחרט עליה.
בנוסף לא נותנים הזדמנות לגישות אחרות כמו למשל שאין אפשרות לאמני מטאל להצליח בארץ מכיוון שזה לא מיינסטרים ובגלל שאפילו לא נותנים להם הזדמנות להסביר את עצמם הרושם שמתקבל אצל רוב האנשים בחברה הוא שמטאליסטים כמוני וכמו אחרים הם חבורה של פריקים אלימים ומשוגעים – ושוב אני חוזר לעניין הסטיגמות והדעות הקדומות, זה לא מוביל לשום מקום אלא רק הורס אותנו ומפלג אותנו.
הרי עם ישראל אמור להיות מאוחד, לא? אז למה לעזאזל בכל יום ובכל שעה אנחנו מפיצים שנאה ופוגעים באחרים?
זה מה שבן גוריון רצה שיהיה כאשר המדינה קמה? ברור שלא! אלה לא הערכים של מדינת ישראל, אלה לא הערכים של העם היהודי.
אני ממש לא שונא את המדינה, אני אפילו אוהב אותה וגאה להיות יהודי, הבעיה היא שאני שונא את מה שנהיה ממנה וכשיום העצמאות מגיע זה קצת צורם לי בגלל מה שהפכנו להיות.
תראו לאיזה מצב זה מגיע – אני רוצה לעזוב את המדינה שבה אני אמור להיות הכי בטוח כי אני לא מרגיש בטוח, אני לא מרגיש שייך במקום כזה ושוב, אני מצטער מאוד שאני מגיע למקום הזה אבל זה המצב – הלוואי שהיה כאן יותר טוב ושהייתה לי באמת סיבה להיות גאה, אבל אני מרגיש שאנחנו מאבדים כמעט את כל הערכים הטובים והסממנים שאפיינו והיו אמורים לאפיין את מדינת ישראל, זה חבל מאוד.