יום החתונה

היא עמדה בראש גרם המדרגות בדיוק כשהגעתי לסוף השביל. עיניי נפערו ופי נותר פתוח במשך מס' שניות שלא נגמרו. במשך כל זמן ההתארגנות לחתונה שלנו היא ביקשה שלא אגיע לסלון הכלות. במקום זה היא סיפרה לי איך היא תיראה. לא אהבתי את הכיוון אליו היא רצתה להיראות ביום החתונה שלנו. "השיער יהיה אסוף לגובה והשמלה תהיה מלאה מלמלות או איך שקוראים לזה" היא עדכנה אותי. ולי בראש רצה הסדרה בית קטן בערבה מהמאה הקודמת. "אני אוהב יותר כשהשיער שלך יהיה משוך לצד אחד עם תלתלים גדולים, והשמלה- עדיף פחות שכבות ויותר מונח על הגוף" אמרתי לה באחת ההתעדכניות. היא לא הסכימה איתי. לכן באותו היום המרגש כשהגעתי לסלון וראיתי אותה עומדת שם למעלה בפתח הסלון בראש המדרגות, הייתי מופתע ממה שראיתי. היא זרחה מאושר ואהבה, היא נראתה בדיוק כמו שרציתי. עיניה סיפרו לי כמה היא אוהבת וכמה הרצון שלי היה חשוב לה.
צעדתי באיטיות מדרגה אחר מדרגה והרגליים שלי רעדו מהתרגשות ומהיופי שראיתי. הושטתי את ידי לעברה, היא אחזה בה ופסענו לכיוון הרכב שחנה על הכביש. קרנתי מאושר ונדמה היה כי כל העולם מאושר איתנו. בדרך לאתר הצילומים נזכרתי כי עוד לא התאמתי נעליים לחליפה שלבשתי ועצרנו בדרך באחת חנויות הנעליים כדי להתאים נעליים לארוע הקרב ובא. נכנסנו , חתן וכלה לקנות נעליים, ומיד טסנו לצילומים. היו שם חתנים וכלות לרוב. שם גם פגשתי את האקסית שלי נושאת תינוק בידיה ובעלה מצלם חתן וכלה אחרים. החלפנו בינינו מילות נימוסים ונפרדנו מהם.
בדרך לאולם עברנו אצל המשפחה שלי לקבל חיזוקים ועצות לערב החתונה, רק שבהתרגשות העצומה שחווינו לא קלטנו כלום. ובאופן פרדוקסלי, במשך כל החתונה לחשנו האחד לשניה "מתי כבר זה יגמר? מתי נהיה שנינו לבד בלי כל 600 האורחים?". הסתבר לנו שכל ההכנות הרבות לארח כל כך הרבה מוזמנים היו מכח האנרציה ומה שבאמת רצינו זה ללכת לישון ביחד בלי הרעש של החתונה.