יום הולדת לצ'סטר בנינגטון
"אני השתדלתי מאוד והגעתי כל כך רחוק, אבל בסוף כל זה לא משנה…"
היום צ'סטר בנינגטון היה צריך להיות בן 42, ומה ניתן להגיד לזמר כל כך טוב ומוכשר שעבר כל כך הרבה צער בחייו ומת בנסיבות כה טראגיות?
ובכן, צ'סטר היה אישיות מיוחדת ולמרות שאני כבר שומע מוזיקה אחרת לגמרי אני ממש מכבד אותו ואת לינקין פארק ואני חייב להם כל כך הרבה כתוצאה מכך שהם עזרו לי למצוא את עצמי בימים קשים שבהם נדמה היה שאין שום תקווה.
אז לצערי הרב גם לצ'סטר כבר לא הייתה תקווה, אבל לו בניגוד אליי ולאנשים אחרים לא היה מי שיעזור ולא היה מה שיציל אותו מעצמו.
המוות של כריס קורנל (גם כתוצאה מהתאבדות) לא תרם במיוחד לכך ש2017 תהיה מוצלחת כאשר עוד גיבור תרבות הלך אבל הוא היה רמז לבאות וזאת מכיוון שאותו כריס היה חברו הטוב ביותר של צ'סטר.
ומה יותר נורא מלאבד את החבר הכי טוב שלך כתוצאה מהתאבדות? אחרי שכל החיים אתה מנסה להתמודד עם העובדה שהותקפת מינית בתור נער פתאום מגיעה המכה הגדולה והקשה הזו.
פתאום הכל נעשה הרבה יותר ברור עבורו ועבורי, אם תקראו את המילים בשירים של כריס קורנל ושל לינקין פארק אתם תגלו שגם כריס וגם צ'סטר היו אנשים דכאוניים שסבלו מאוד ושכל זה היה בלתי נמנע, למרבה הצער.
וכאדם שבור ומיוסר זה היה הקש ששבר את גב הגמל עבורו – כמו שהוא כבר רמז באחד השירים הישנים של לינקין פארק הוא היה צעד אחד קרוב לקצה והוא עמד להישבר – אז הקצה הגיע והסדק הפך לשבר עצום שריסק אותו לחתיכות קטנות.
אני מצטער שאני בכלל מעלה דברים כאלה אבל כל הסיפור העגום הזה מלמד שאפילו האנשים שאליהם אנחנו מסתכלים בהערצה הם בסך הכל בני אדם וגם הם נשברים ובוכים ובסופו של דבר גם הם מתים.
הם לא בני אלמוות והם לא האלים שרבים הופכים אותם להיות, למרבה הצער הם לא כאלה, וקשה להתמודד עם מעמד כזה כאשר גם אתה צריך עזרה וגם אתה סובל – זה בדיוק מה שקרה לצ'סטר.
אז בסופו של דבר כל שרציתי לעשות הוא לחלוק כבוד למוזיקאי ענק שהשפיע עליי ועל עוד מיליונים ברחבי העולם ולמרבה הצער לא הצליח להתמודד עם החיים הקשים שלו ועם ההצלחה והמעמד הרם להם הוא זכה.
אז צ'סטר, אני מוקיר אותך ואוהב את כל מה שעשית, נוח על משכבך בשלום ואני מקווה שסופסוף מצאת את השקט שחיפשת לאורך כל החיים.
"הייתי צריך ליפול, לאבד הכל, אבל בסוף זה אפילו לא משנה…"
תגובות (0)