יום ההולדת הגרוע בעולם

ציפיתי תמיד מיומולדת 11 הרבה.
כי מאז גיל שבע תמיד הייתה לי תקווה שהארי פוטר קיים, למרות שידעתי שזה לא אפשרי.
כמו שאני עדיין מאמינה בסיפורים של ריק ריירדן על החצויים והאלים.
אבל הם הרסו אותו. ידעתי כמובן ששום דבר לא יקרה בקשר לזה.
אבל הבוקר התחיל מושלם. התעוררתי וראיתי עוד שתי מתנות, משהו שממש לא ציפיתי לו. כי קיבלתי מתנות מהדודים ברוסיה, מההורים עוד בגרמניה כשהם קנו לי תיק טיולים מאגניב ונעלי טיולים ועגילים חמודים. ואז עוד בארץ אמא קנתה לי ספר. ואתמול אני וקרן וסבתא הלכנו לקניון והיינו בסטימצקי חמש שעות וקראנו וקנינו חמישה ספרים, כי השיגו לי אשרה להסתובב בקניון.
וקרן מביאה לי את הספרים מחר. אבל מצאתי עוד שתי מתנות, וכאלה מגניבות נורא.
ואז הלכתי להעיר את כולם, וכולם בירכו אותי, כל מי שהיה בבית, כולם. אבל זה היה בשבע בבוקר. אבא שלי הלך למחשב ואני והוא המשכנו לחפש לי שק שינה, מתנה מהדודים בארץ. ומצאנו והזמנו ואז הצעתי שנלך ליס פלאנט לראות סרט. והלכנו לראות סרט אנימציה של סמי. כי אני תמיד אוהבת סרטי ילדים. ולא חשבתי בכלל על התקוות הדביליות שלא יתגשמו. ואז אני ואח שלי ובןדוד שלי הלכנו לסרט, ואבא לשי ישב בבר ושתה בירה. אמא שלי ישבה ושתתה קצת. ואז היא לקחה אותנו ונכנסו לבר והרגשתי לא טוב. ואבא שלי לא סיפר לנו כמה בירה הוא שתה כי הוא התבייש.
ואז עדיין הרגשתי רע, והלכנו לקנות גלידה ואני הרגשי רע ובכיתי, לא שהיה כואב לי או משהו, פשוט הרגשתי חרא אחרי הבר ואבא שלי. ואז חזרנו לבר ואבא שלי היה שתוי נורא. והוא היה כמו ילד קטן וצחקק והציק לי והיה לי רע. ואז חזרנו למכונית, וישבתי באמצע בין בנדוד שלי לאח שלי כי הם כל הזמן רביםץ והם רבו עדיין. ואבא שלי היה שתוי היה שמח מדי וילדותי ועשה לי רע. ואז לקחנו את האח הקטן נורא מסבתא ואבא שלי התיישב איתנו במאחורה. ואז הוא הצחיק את אחי ועשה לי רע ודגדג אותי בצוואר והמשיך לעשות לי רע ובכיתי כל הנסיעה ולא היה לו אכפת.עלינו הביתה בשביל לאכול עוגת יומולדת. אבא שלי היה דביל והתחיל לרדוף אחרי ולהציק לי ואני ניסיתי לרדוף אחריו ונתתי לו כאפה פעם אחת. ואז הייתי על הספה ובכיתי ובכיתי ובכיתי כי אבא שלי היה שמח מדי. ביום הולדת שלי אני מצפה לאינטיליגנציה. ואז הרגשתי נורא וירדתי למטה ונשכבתי על הדשא ובכיתי כי לא רציתי לראות או לשמוע אותם.
ואמא שלי כעסה נורא. ואז היא העלתה אותי הביתה וניסיתי לכבות את הנרות, אבל אבא שלי ואחי הקטן עצבנו אותי וניסו גם לנשוף לי באוזן. והמשאלה שלי הייתה שהם ישתקו, והם לא שתקו. ובכיתי כל הזמן ובכיתי ובכיתי. ולא אכלתי עוגה והלכתי לנגן באורגנית ואבא שלי הפריע לי. חשבתי על לקפוץ מהחלון.
ולא קפצתי. כי אני אוהבת את אמא שלי.
ואני שונאת את אבא שלי. ואת אח שלי. ואת הבן דוד שלי.
ואת אחי הקטן כי הוא לא נישק אותי בבוקר ולא אמר לי יומולדת שמח בדרכו המוזרה שכוללת לרייר עלי ולצחוק.
ואפילו החברות שלי שחכו.