יום אחד

יום אחד אתה פוקח עיניים והסביבה סביבך מיטשטשת. נדמה שהתקרה עומדת ליפול עלייך כמפל שמשאיר אותך לפגוש אבנים כבדות. אתה כבד. אתה מתעב את שמי הבוקר; שלשלאות האור שמאיימות להיכרך סביב צווארך.

יום אחד אתה לא פוקח עיניים. מעולם לא עצמת אותן. נדמה שהלובן בעיניים שלך התערבב עם דיו אדום מעט נוצה שתקעת בתוכן. אתה כותב שמות. חסר שעות לספור; שמעת את הקירות קוראים לך לחצות אותם.

יום אחד אתה חוזר ליום של אתמול. שוחה בתוך בריכת הוורדים האדומים, שפוערת כוויות דרגה 4. אולי אתה קצת מגזים אחרי הכל. הן מקרינות קשת בענן; אתה מקרין ערפל. בין המסכות השונות שאתה עונד כשאף אחד לא מסתכל. אולי הם הסתכלו מעט ביום אחד כשניפצת איש שלג בזכוכית עם מחברת שעוד תסתיר את שבריו.

יום אחד אתה מוצא את עצמך כבול וסביבך אנשים, מבקשים לעטוף אותך בצעיף של אושר.