יום אחד יימאס לי
יום אחד יימאס לי מהם
מאותם ילדים שאומרים עליי
דברים
ומחבריהם אשר צוחקים מדבריהם
יימאס לי מהכאב הזה בליבי
יימאס לי מזה שכאשר
אני מרימה את קולי בשביל שישימו לב
לסבלי, הם לעולם לא יחשבו כי החבורה
ההיא היא זאת שהאשמה נתונה בה
לא, הם יחשבו כי אני משקרת
או במקרה שהם יאמינו שהחבורה הזאת פגעה בי
האשמה עדיין תהיה נתונה בי
למה?
מכוון שלא סיפרתי בזמן
מפני שהם בטוחים שאני התחלתי את שרשרת ההצקות הזאת
מפני שהם בטוחים שהחבורה ההיא צודקת
מפני שאיש לא רוצה לשמוע על סבלה
של מישהי חסרת אונים
היא לא יכולה לברוח מהסבל
מכוון שעל כול אחד שהיא מצליחה להדוף
מגיעים עוד חמישה
תגובות (2)
אני ממש מבינה אותך!
את כתבת את זה מעולה!
אני מרגישה שאני מתפרקת
כי פעם לא הייתי ככה…אומנם זאת השנה הראשונה שלי בבצפר, אבל בכל זאת.
בחוגים, בקייטנות, בכל דבר שהייתי עושה, הייתי מהמקובלים.
לא מאלו שרומסים, מאל ששמים לב לאחרים, עוזרים להם אבל בכל זאת, תמיד בראש החבורה..
הגעתי לבצפר והכל השתנה, העולם שלי התהפך.
ממש יפה! כתבת את זה מהלב, שפכת הכל.
תעשי עוד כאלו ותוציאי את הכל החוצה, כנראה שאת באמת צריכה.
אהבתי נורא:-)