ידוענים (סלבריטאים)
אפיזודה א'
מטוס אל-על מבנגקוק לתל אביב. נון (שם בדוי) עלה אחרון. הגיע שניות ספורות טרם נעילתו של הגייט. הפעם לא באשמתו – זמן קונקשיון קצר מידי, עיכוב בטוקיו ארוך מידי. שיחק מזלו ושודרג למושב חזיתי, סמוך-דלת, מקום השמור דרך קבע למקורבים ואנשי שלומינו.
רק משהגיע המטוס לגובה שיוט, התפנה לסקור את שכניו. מימינו אשה צעירה נאת מראה ושזופה . לימינה, לייד החלון, גבר צעיר, נאה למראה ושזוף. מבטיהם נעוצים בצגו של מחשב נייד. מידי פעם לחשו משפט או שניים זה באוזנה של זו וזו באוזנו של זה.
בד"כ נון נהג לפתוח בשיחת חולין עם השכן או השכנה שישבו לידו. הפעם לא מיהר ליצור קשר. המתין להזדמנות. קרא ספר. עם סיומו של כל פרק, צודד ראשו ימינה, כביכול להרפיית שרירי הצוואר, ואגב כך פזל אל צג המחשב של הזוג. הצליח לקלוט תמונה או שתיים מפוקט. נזכר שהיה שם (בדיוק ארבע שנים לפני הצונאמי הקטלני של 2004 אך אז עדיין לא ידע שזה מה שעתיד לקרות).
לאחר כשעה, ההזדמנות צצה. הגבר הלך לשרותים והותיר את בת זוגו בגפה.
פנה אליה "הייתם בתאילנד ?" הסבה פניה בחיוך "כן. בחופשה, היה מקסים". המשיכו לשוח בנפלאות החופים המשגעים, המאכלים המתובלים והאווירה המשכרת של מדינת האנשים המחייכים. "מאיפה אתם בארץ ? " שאל, מנתב את הדיאלוג אל שיגרת המציאות. "מהרצליה, צמרות" השיבה "שכנים" ענה, " מהעיר הסמוכה, כמטחווי יריקה מכם". "ובמה אתם עוסקים ? " ענתה מה שענתה לגבי עצמה "ובן זוגך ?" חקר לגבי הגבר שבושש לשוב מהשירותים. "מי, דני ? " השתוממה. "אני מניח" השיב ביובש "עדיין לא התודענו איש אל רעהו" . "דני עובד בטלוויזיה" ענתה באינטונציה שיש בה מן הגאווה. לא גאווה מתנשאת או יהירה. משהו שיש בו אמירה של שביעות רצון מעיסוק המכבד את בעליו. "מעניין, הוא מופיע על המירקע או מאחורי הקלעים ?" שאל גיבורנו. "מופיע גם מופיע. בערוץ 2" (שבינתיים פשט ולבש צורה לצלילי חלילו של הקוסם הכל-יכול מירושלים). "דני הוא השדר של תחזית מזג האוויר". האסימון נפל. השם עמד לו על קצה הלשון. דני פופ, דני שופ, דני טופ, ניסה במוחו, אהההה…. דני רופ. זהו "דני רופ ?" ספק קרא ספק שאל.
התנצל שלא זיהה אותו. "בחיים הוא נראה טוב יותר מאשר בטלוויזיה" הוסיף כדי לפצות על כשל הזיהוי.
אפיזודה ב'
שעת צהריים. נון (אותו נון מהאפיזודה הקודמת) ועמיתו לעבודה יצאו לסעוד באחד מבתי הקפה של רשת פופלארית דאז, מחלוצות השירות העצמי בארץ הקודש. הזמינו מה שהזמינו, שילמו כמה שחויבו, המתינו ככל שנדרשו, נטלו איש את מגשו ועלו לקומה השנייה, היכן שקיוו למצוא שולחן פנוי. החבר עלה ראשון. נון בעקבותיו. בעודו מטפס במעלה המדרגות הבחין מזווית עיינו בפנים מוכרות. הביט ניכחה ושוכנע. ללא ספק פרצוף מוכר היטב. לולא היו שתי ידיו עסוקות בנשיאת המגש העמוס לעייפה מן הסתם היה מניף ידו לשלום חברי. הניד קלות בראשו וציפה לתגובה הולמת מהצד שכנגד. נאדה. אפילו לא ניד עפעף. האיש נותר אדיש לחלוטין. למרות שלא הצליח להיזכר במי מדובר, ההתעלמות המוחלטת התקבלה בהפתעה מהולה בעלבון. מאיפה לעזאזל אני מכיר אותו, מהצבא ? מהטכניון ? ממקומות עבודה קודמים ?
החיפושים העלו חרס.
משהתיישב בשולחן סמוך לזה של המכר המתנכר התוודה בלחש באזני חברו – "אני מכיר את האיש הזה. ממש מכיר. אמממה, לא יודע מאיפה. מוזר שהוא לא זיהה אותי. כולם אומרים שלא השתניתי הרבה" החמיא לעצמו – פיצוי על מפח הנפש.
"מה מוזר" השתומם הקולגה – "זהו גיא זוהר מהטלוויזיה. הוא אמור להכיר אותך ?"
תגובות (0)