חשוב ותתעשר – או חשבון נפש…

אחרי שהתחתנתי, מצבי הכלכלי הפך להיות קשה יותר. זאת למרות, שנהניתי ממה שרוב הזוגות הצעירים חולמים עליו: דירה! קנינו דירה בלי משכנתא ובלי חובות!
מצאתי עצמי בכל המצוקות, שזוגות צעירים היום מתלוננים עליהם ואני כל כך מתקשה להבין אותם..
מהר מאוד אשתי הפסיקה לעבוד ואני לא הצלחתי להסתדר עם המשכורת שלי בלבד. למעשה את הפיצויים הנאים שאשתי קיבלה מהעבודה, בזבזנו די מהר. גם כשהצלחתי למצוא עבודה יותר מכניסה, המצב לא השתפר ממש. לתדהמתי גיליתי, שככל שאני מרוויח יותר, הדרישה שלי לכסף רק עולה… למעשה אספנו סכום כסף זר די נאה, לטיול שתכננו לחו\\\"ל ולא יצא לפועל. מהר מאוד \\\"הצלחנו\\\" לבזבז גם את הכסף הזה… בינתיים, לאט לאט, המשכורת שלי גדלה, אבל, שוב, במקום להרגיש רווחה ונוח, הלחץ הכלכלי נשאר כשהיה. באופן מוזר ביותר, מצאתי שנישואין ולחץ כלכלי הולכים יחד. וזאת למרות, שלא כאבותינו, אני ואשתי הסתפקנו בילד אחד בלבד!
שנים אחרי החתונה התגעגעתי להרגשת הביטחון, השקט הכלכלי שהיו לי כשהייתי רווק. אז לא הייתי טרוד בענייני כסף. תמיד הזכרתי את הנדוניה שהבאתי אתי: טלוויזיה שחור לבן… הדירה שקנינו לא הסבה לי נחת. אני זוכר בבנק, כשהעברתי סכום כסף גדול לקניית דירה, פקיד הבנק שאל אותי אם אני קונה מכונית. \\\"איפה!\\\" עניתי לו מאוכזב, \\\"רק דירה\\\"…
כן, אין ספק שסבלתי מהתסמונת הזאת של מצוקת זוגות צעירים. אין לי שום הסבר מדוע. לא היינו בזבזנים, אלא ההפך, השתדלנו לחסוך. אבל תמיד תמיד, הלחץ הכלכלי הזה הכביד עלי. אני זוכר את מצבי הרוח ואת המריבות התכופות ביננו, בגלל הבעיות הכספיות…
היום, בגיל הפנסיה, אני מרגיש דווקא שיש לי די והותר. אני אפילו חושב לעצמי, הלוואי שהייתי מבזבז יותר כסף ונהנה מהחיים. נראה לי שיש משהו בצעירים, שהופכים אותם לתאבי כסף… ואולי בגיל הזה, הדאגה לחסוך לעתיד, הופכת אותנו ללחוצים כלכלית, בלי קשר למצב האמתי. שהרי איש אינו יודע לכמה כסף באמת יזדקק לעת זקנה. המצב היום הוא שאין את הפנסיות והביטחונות לעת זקנה של פעם. העבודות אינן קבועות והמחר תמיד מאיים עלינו כלכלית.
ואולי כל העניין הכלכלי הזה הוא פסיכולוגיה. הרגשת החוסר היא כנראה עניין פסיכולוגי. אני תמיד הרגשתי חרד, חוסר ביטחון לגבי אפשרויות ההשתכרות שלי. זאת למרות שברוך השם, בכל השנים, הצלחתי למצוא עבודה (ולא תמיד זה היה קל!) וגם בתקופות שבין העבודות, קבלתי דמי אבטלה.
הלחץ הכלכלי נבע לפעמים פשוט מתוך חשבון קר. כשנאלצתי להוציא סכום כסף על תיקון בבית, קניית דבר חדש, תיקון רכב ועוד ועוד, תמיד השוואתי את ההוצאה שלי להכנסה. וזה מה שהלחיץ אותי. אם אתה חושב שברגע אחד אתה מבזבז סכום של כמה ימי עבודה, אז אתה מרגיש שאתה הולך לקראת אבדון. אבל, היום אני מבין שזאת הייתה הרגשה סובייקטיבית. פחד פסיכולוגי ולא משהו באמת מחושב והגיוני. כשנאלצתי להוציא כסף, הרגשתי פתאום חוסר ביטחון, שהסכומים שאני מוציא גדולים עליי….
ככל שזה נשמע מוזר, כסף זה עניין פסיכולוגי. ממש כך! אם תסגל לעצמך מצב רוח של יש, אז יהיה לך ואם תרגיש חוסר, אז באמת תחיה בחוסר… מחשבותינו פשוט משפיעות על היקום שממלא את דרישותינו. זאת למרות, שאנו חושבים שלא רצינו בזאת. עצם המחשבה על משהו, מתפרשת כבקשה.