חשבתי וטעיתי
חשבתי
חשבתי שלעולם לא אשב בבית קפה של אנשים בגיל 30
מה כבר עושים שם? בבית הרבה יותר נעים
חשבתי שגדלים לעולם שבו קל יותר
כי כשאתה ילד פשוט לא מרשים לך לעשות דברים. כל הזמן צריך לוותר
חשבתי שבאמת אם אחלום בלי הפסקה על דבר אחד קטן, בסוף הוא יתגשם
ומי יודע אם הסוף עוד יתקיים
חשבתי שבעולם בו הכל דיגיטלי, כתיבה בעט היא פחות מחוברת
יותר מנותקת, נכנסת למגירה, ולא בועטת
חשבתי שתל אביב היא הדבר הנפלא בעולם. שלא אמצא רחובות כמו בכרם התימנים.
שאין מה לעשות, זה המקום שלי לעולמים
חשבתי שחברים מהתיכון נשארים איתך לכל החיים
באש ובמים, חיים או מתים
חשבתי ששן בינה גדלה רק לאנשים חכמים
עם תובנות ומסרים נפלאים
טעיתי
בתי הקפה נחמדים, כולם שם משועממים, וכולם בגילך כבר שם
חוצמיזה, אחרי העבודה, מה כבר יש לעשות בעולם?
העולם לא הפך להיות קל יותר
אב מכה את בנו מול הפרצוף שלך ואתה שותק כמו מפגר!
חלמתי ואני עדיין חולם בהקיץ
אבל זה עדיין רחוק מכל מה שרציתי להשיג
העט חורטת, שונה, צבעונית וחודרת ללב
מכתב אהבה מודפס יכול רק לאכזב
הלב שלי נמצא באירלנד אחרי שהתאהבתי בה חזק יותר מכל אישה
מוכן לוותר על הכל למענה, גם אם מדובר בגיחה חפוזה
חברים מהתיכון יכולים להישאר איתך לכל החיים, בלב
כולם הפכו לדתיים, הביאו ילדים, הרחיקו לכת, ואתה בודד. כואב
שן בינה גדלה (מסתבר), גם לאנשים (כמוך) פשוטים
שרק רוצים לחיות את החיים
תגובות (4)
אין כמו חרטות ומחשבות שניות, זה אחלה חומר לכתיבה..
המרירות המאורגנת הזאת שמאפשרת לך לשלוף מתוך המוח ולכתוב.
אני מתחבר לזה כי גם אני עושה את אותו הדבר, אנחנו אומנם לא באותו גיל ו30 עדיין רחוק ממני, אבל גם בגיל 21 מתחרטים וחושבים שוב וכו' וכו'.
המבנה מצדיק את מה שכתוב, ולפחות הבנת שטעית, שזה הכי חשוב לדעתי..
אני מניח שלא סתם אתה המנהל של האתר הזה, אז סחתיין על הכתיבה.
נהניתי. כתיבה יפה. מסר נכון. המילה 'מפגר' קצת הכאיבה לי לקרוא ברצף משום מה
מחשבות יפות. המילה 'מפגר' לא הפריעה לי משום מה. כאילו זה זעקה, זעקה לעולם. כמו תתעוררו או משהו כזה. אני מקווה שתבינו אותי :)
אני עדין חושבת ככה, שבעתיד זה יהיה אחר (אני בת 13) כל המבוגרים אומרים לי לחכות ולראות, שזה לא פחות קשה.
אהבתי, בהחלט יפה!