חרב בלב …
מרחוק היא מגיעה,ממש כמו בסרטים,בקשת ישרה
עד שהיא מגיעה אלי , ננעצת בליבי,חותכת אותו לרסיסים.
וכמו תמיד…אני אומרת לעצמי
טליה,תנשמי עמוק , תמחי את העיניים
" כי מי שעושה דברים כאלה , לא שווה את הדמעות "
אני נושמת נשימה עמוקה,נאבקת בכעס,בכאב המתפשט
מנסה לחייך איזה חיוך קלוש,מנסה לחשוב על בדיחות מצחיקות,
נזכרת לשנייה במשהו מצחיק,אבל אז נזכרת מי סיפר לי את זה
ההוא שנעץ את החרב בליבי.
בהתחלה זה הלם,שוק.לוקח לראש שלי כמה דקות לעכל ,
שזה באמת קרה,שהוא באמת אמר,שהוא באמת עשה
אחרי זה בא העלבון,כשחוד הסכין נכנסת עמוק לתוך ליבי,
ואחרי זה-בא הכעס.
אתה רוצה לשרוף את העולם,לשבור את כל הקירות,לצרוח עד שיגמר לך הקול,
ואתה אוזר את כל האומץ שלך,קם לעשות את המעשה ,
אבל זה לא קורה.
כי השלב הבא כבר מגיע …
וזהו שלב הכאב.
אני שולפת עכשיו את החרב שתקועה בתוך ליבי,
כאב חד,כואב,שורף,שמזכיר
אומנם התגברתי..אני כבר לא כועסת,פחות עצובה
אבל אני ממשיכה לדמם
הסכין איננה,החתך נשאר,
תמיד.
תגובות (5)
כואב.ולצערי את לא היחידה.
עצוב שדברים כאלה קורים אבל צריך להתגבר.
להוציא את הסכין הכואבת הזאת ולהמשיך.למרות שזה קשה.מאוד.
והכתיבה שלך ממש מקסימה,הרגשות והמילים…זה היה מדהים!
דבר ראשון: איה! נשמע כואב למרות שזאת רק מטאפורה על הדבר האמיתי זה עדיין נשמע כואב.
דבר שני: את חייבת להיות חזקה כי לא תמיד הכאב נשאר, את תמיד יכולה לתפור את זה בחזרה ולהשים על זה חומר מחטה(מטאפורה אם הבנת)
קודם כל,תודה :) חחח
לא חשבתי שמישהו יקרא את זה בכלל,כתבתי את זה הכי בעצבים ולא קראתי את זה אפילו חח
הסופר – אני יכולה לחטא את זה ולתפור,אבל עדין ישארו לי צלקות…שתמיד יזכירו לי כמה זה כאב
ואוו טליה היקרה שלי את גבורה מקסימה וממשיכה לזרום – אוהבת אותך מאד ממני בקי ♥
הסיפור שלך כפי שכבר הגבתי הוא מקסים וגם אני מתה על תמונת המשתמש שלך 100המם תודה ממני בקי ♥♥♥